איך להתנהג עם ילדה מתבגרת?

גיחה קצרה לתוך ראש המתבגר/ת, תאפשר לכם להבין אותו ולתקשר איתו הרבה יותר טוב.

איך אני יודעת מה עובר לה/ו בראש?

כי בחדר האימונים שלי הם נפתחים בקלות.

כאן, הם מרגישים בנוח לספר מה ואיך הם חושבים,

למה הם חושבים כך, אך בעיקר למה הם מתכוונים.

קבלו כמה תובנות וטיפים מעשיים ליישום כבר היום.

אז למה הם מתכוונים כשהם אומרים…

• 'לא!'

כמעט תמיד ה'לא' יבוא מתוך אוטומט.

לא שהוא באמת חשב והתעמק בבקשה שלכם.

(סוג של דובי לא לא)

מה ואיך עונים לו?

• הנטייה היא להגיב אוטומאטית. לא כדאי, זה לא יעיל.
• עצרו! נשמו נשימה אחת או שתיים. ו…
• תשאלו אותו 'למה אתה מתכוון?'
• שאלו כמה שיותר שאלות לפני שאתם מגיבים.
• זה יעזור לו לצאת מהאוטומט והוא יסביר לכם למה הוא מתכוון.
• זה יכול להיות כל כך שונה ממה שחשבתם. אולי 'לא עכשיו' או 'לא מתאים לי' או לא נוח לי' וכו'.
• זה יעזור לכם לצאת מהאוטומט שלכם – בזמן שהוא מדבר גם אתם יוצאים מהאוטומט שלכם ומאפשר לכם לענות לו בהתאם.

• "אני לא יודע/ת"

גם כאן 'ירייה' אוטומאטית ולכן לא כדאי להתרגש יותר מדי. ה'לא יודע',

לרוב אומר 'אני שומר על ראש קטן', 'אני מחכה לעזרה כמו שהרגלתם אותי',

'אני לא כזה חכם', 'תנו לי לחשוב על זה', 'לא בא לי להיכנס לזה'…

זה לא באמת שהוא לא יודע אלא משתמש במנגנון הגנה הטוב ביותר שהוא מכיר – מקטין ראש.

איך מגיבים למתבגר/ת?

• מוציאים אותו מהאוטומט בשאלה: 'מה אתה כן יודע?'
• טון רגוע ולא ביקורתי יוציא אתכם מהאוטומט שלכם.
• כשהוא עונה תקשיבו היטב כמה הוא כבר כן יודע.

 

דוגמא להמחשה:

תשאלו אותו: 'איך היה במבחן?'

הוא: 'לא יודע'.

אתם: 'מה אתה יודע בוודאות?'

הוא: 'היה מבחן' (מתחכם).

אתם: 'אז היית נוכח במבחן'. 'ענית על כל השאלות?'

הוא: 'לא יודע'.

אתם: 'את השאלה הראשונה עשית?'

הוא: 'כן, אני חושב שכן.'

וכך הלאה. תשאלו עם רגישות ועם אמפתיה.

יצרתם כאן כמה דברים מדהימים:

1. עזרתם לו לצאת מהאוטומט שלו בתשובות שלו אליכם.
2. אתם מנהלים שיחה על איך היה במבחן.
3. הוא משתף פעולה כי הוא לא מרגיש איום או ביקורת.

• 'אל תתקרבו אלי!'

זו לא תגובה אוטומטית, זו קריאה לעזרה.

'אני חושב שאולי תבקשו ממני משהו בתמורה'.

'אני מנסה להגן על המרחב הפרטי שלי'.

'אני כועס עליכם וזה לא זמן להתקרבות'.

'אני מפחד להתמסר כדי לא להרגיש אכזבה'.

'חיבוק והתקרבות מתפרשים אצלי כחולשה'.

'ככה אני מקבל הכי הרבה תשומת לב'.

איך תגיבו מולו?

• לא משנה הסיבה… אתם אל תעלבו!!! לא לעניין.
• תהיו בטוחים שאתם חשובים לו מאוד והוא אוהב אתכם!
• כבדו את המרחב הפרטי שלו ובאמת אל תתקרבו בכוח.
• תוכלו להביע במילים. 'אנחנו אוהבים אותך'.
• תאמרו: 'קבל חיבוק וירטואלי עכשיו ומחר חיבוק פיזי'.
• יותר מאוחר, נסו שוב ותראו שהתגובה שלו שונה לחלוטין.

מה שחשוב כאן הוא לכבד את המרחב שלו אך לא לוותר לו.

• 'לא רוצה ללמוד!'

זה לא תגובה אוטומטית

זה אומר: 'אני פוחד להיכשל. באמת קשה לי'.

'אני חושב ומאמין שלטעות זה נורא'.

'אני פוחד מהביקורת שלכם, מהשיפוטיות שלכם'.

'אני לא יודע איך ללמוד.דרך שמתאימה לי'.

'אני עושה לכם דווקא, להעניש אתכם על משהו שעשיתם'.

מה עושים ואיך מגיבים?

• הכי חשוב זו התגובה שלכם ברגע זה. תנשמו עמוק!
• כשאתם קולטים שהוא לומד כדי לרצות אתכם – הרפו ושחררו ממש. (מאמר חדש רק על המשפט הזה בדרך)
• תבדקו איתו בנועם מה קשה לו בלימודים?
• תבדקו איתו מה יכול לעזור לו להצליח בלימודים?
• תשאלו אותו אם הוא רוצה לעזוב את התיכון? החטיבה?
• תבדקו אם אין שם קטע חברתי.

• 'סבבה'

תשובה הכי אוטומטית שיש.

'אני לא רוצה להאריך, אל תחפרו לי, תעזבו אותי'.

'אני מטייח על מה שהיה באמת בבית ספר'.

'אני לא רוצה / פוחד לשתף אתכם'.

הוא לא מודע לרגשות שלו. לא רוצה להתעמק בהן.

מה עושים במקרה הזה?

• אפשר בהומור: 'כשאתה אומר סבבה למה אתה מתכוון?
• לשאול אותו שאלות ספציפיות יותר. כמו: עם מי היה לך סבבה היום?' או 'גם במתמטיקה היה סבבה?'
• לשאול שאלות שהתשובה עליהם לא תאפשר תשובה כמו סבבה. למשל: מה אכלת היום בבי"ס? קנית כריך? דיברת עם מיכל? שאלות שדורשות ריכוז ולא אוטומט.

• 'אני לא יכול'

זו גם תגובה אוטומטית, שבבסיס שלה האמונה שהוא באמת לא יכול.

מהילדות כשאמרו לו שהוא קטן מדי, לא יכול, לא יודע.

'ההוראה שלכם מסובכת ולא ברורה  לי'.

'אני מפחד לנסות, כבר נכשלתי מלא פעמים'.

'לא רוצה עוד פעם להרגיש כישלון, לא רוצה שיצחקו עלי'.

'מפחד מהביקורת שלכם אז אפילו לא מנסה'.

'אני מעדיף לא לעשות כלום מלעשות טעויות'.

מה תעשו ואיך תגיבו?

• תאמינו לו שהוא מאמין שהוא לא יכול.
• תזדהו עם הילד שלכם ואל תתווכחו איתו שהוא כן יכול.
• אל תוכיחו לו שהוא יכול.
• תשאלו באהבה ובאמפתיה: מה אתה כן יכול?
• דוגמא: אני לא יכול להחליף מנורה.

אתם: אוקי… בוא נראה מה אתה כן יכול.

האם אתה יכול לנתק את החשמל המרכזי?

האם אתה יכול לעלות על כיסא?

אני אחזיק את הכיסא, האם אתה יכול לסובב את הנורה?

וכן הלאה.

• 'תעזבו אותי בשקט!'

זו תגובה של 'נשבר לי'. זה לא אוטומטי למרות שיש ילדים ומתבגרים

שעל כל דבר יענו באופן אוטומטי 'תעזבו אותי'.

לפעמים זה יהיה 'לא יכול יותר, אני צריך מרחב'.

'לא יודע ולא יכול להתמודד עם זה'.

'יש לי עומס רב, אני לחוץ, תקלו עלי'.

'אני עסוק בראש עם דברים אחרים'.

מה עונים לו ומהעושים?

• תבדקו אם אכן הוא בתקופת לחץ, מבחנים…
• תתאמו איתו (בזמן שהוא רגוע ונינוח) מתי הוא מבצע את המשימות שלו.
• בטון סמכותי ורגוע אמרו לו שאתם מבינים אותו ואתם סומכים עליו שיעשה זאת תוך כמה דקות.
• תשאלו אותו אם הוא צריך תזכורת לעשות את מה שהתבקש.
• אל תכעסו עליו!!! הוא באמת לחוץ הרבה יותר ממה שנדמה שלכם. ההתמודדות עם מצבים בבית ובבית ספר ועם חברים יוצרים אצלו מעין סיר לחץ.
• הוא לא יודע לקחת את הדברים בפרופורציה כמוכם.

זהו זה!

קודם כל 'כבוד!' הגעתם עד לחלק הזה,

אתם באמת מחפשים דרכים להשתפר כל הזמן ועושים מעשים.

אכן רק מעשים מביאים תוצאות רצויות. יישר כוח!

נ.ב.

אני שמחה וגאה בכם שאתם פונים אלי לשיחת יעוץ במתנה.

ההצלחה שלי היא ההצלחה שלכם!!!

שמחה להעניק לראשונים שפונים שיחת יעוץ ללא עלות וללא מחויבות 

שבה תוכלו לשתף אותי בקושי או באתגר שלכם עם הילדים ואני אשמח לתת לכם טיפים גדולים מהחיים.

הרימי / הרם טלפון   054-4382368  או לחיצה כאן כדי להירשם ואחזור אליך.

בהצלחה ובהערכה רבה!!!

רותי דונין –

מאמנת אישית של מתבגרים