לג בעומר או ל"ג בווטסאפ
תחילת שנות ה – 80 סוף היסודי.

ל"ג בעומר, הלילה המרגש של השנה. הלילה שבו מרשים לי להישאר ערה לבדי עם כל הילדים של הכיתה במדורה שלנו.

חיפושי הקרשים החלו כבר לפני כמה שבועות, אותם סחבו והחבאנו באחד המרתפים של הבניינים.

מצאנו פלח שדה בתול ועם כמה הורים סימנו את האזור שלנו.

בע"פ ועם מכתבים להורים חילקנו מה כל אחד מביא לאכול. וזהו. נשארנו לילה שלם עם החבורה, עם תפוחי האדמה הנשרפים והמרשמלו הנמסים, והגיצים הזוהרים והצחוקים והדיבורים והצ'יזבאטים המפחידים.

זה היה מזמן, בתקופת התמימות של לפני הפלאפונים, הפחד מאלימות, אלכוהול וסמים, החששות לגופן של הבנות, והחרדה מתביעת וועד הכיתה. זה היה לפני שאנשי איכות הסביבה דאגו לבריאות כדור הארץ משריפת עצים ועשן בכל פינה. ועוד כשלהורים היה מלא זמן לבקר בשלוש או ארבע מדורות, לפי מספר הילדים.

והנה ל"ג בעומר שינה את טבעו, טעמו, נחיצותו ומשמעותו. מזל שהמדורה של הגן שלנו תהיה בשדה של פינת רחוב בר כוכבא ומירון. אז למה אתם מתגעגעים? ואיך אתם מרגישים לגבי המדורה של ילדיכם?
וכיצד אנחנו יכולים להשיב לחג הזה מהתמימות הילדית שלו של כמה עצים קטנים, אש שנדלקת בשלל צבעים, תפוחי אדמה מריחים, מבט בעיניים, ועם ביטחון בילדים שלנו?

• ספרו לילדים שלכם זכרונות ל"ג בעומר שלכם.
• הציעו להם ללכת למדורה בלי הפלאפונים.
• הקשיבו למשמעות שלהם של הביחד סביב המדורה: למה הם מצפים, מה הם היו רוצים?
• נקטו באמצעי ביטחון בלי לחץ וחרדה ותנו לילדים אחריות: תורן אש שאחראי על המדורה. כמה ילדים שאחראים על הארוחה. ילדים שאחראים על ביטחון וכיבוי המדורה בסופה. ילדים שיכינו משחקי חברה.
  כי מעבר למשמעות הדתית של החגים, משמעותם היפה היא הביחד, החברה, ההתנסות ובעיקר הזכרונות שנספר אחר כך.
  חג שמח!