אהבה עצמית  – איך מטמיעים אצל ילדים?

היא סיפרה לי שבנה מבין פתאום שהוא לא "הכי טוב". שלא מצליח לו בבית הספר. שהמורה כועסת עליו הרבה והוא כבר לא רוצה ללכת. שהיא אומרת לילד כל הזמן : "שיהיה בסדר" . "שהכל טוב". "שהוא אלוף" – שהיא מחזקת אותו כמה שהיא יכולה.
שאלתי אותה אם זה עובד? אם זה עוזר? איך זה מרגיש?
הדמעות החלו לזלוג… היא אמרה שבתוכה היא לא מאמינה בכלל שזה אפשרי עבורו להצליח בבית הספר. שהיא חושבת שהוא לא באמת יכול. שהיא דואגת מאד. היא אמרה שהיא לא רואה מה הוא כן. שהיא מחפשת אולי תחביבים. שהיא מבולבלת וכל כך חסרת אונים. שכל בוקר כשהיא שולחת אותו אחרי ויכוח לבית הספר היא מרגישה שהיא שולחת אותו לשדה קרב. חשוף.

ואווו כמה אני מבינה את כאב הלב הזה שקורה בשניה – שהלב מתרסק לי אוטומטית, ללא בחירה – כשאני חווה שהילד שלי צריך להתמודד עם משהו שאני חווה "כמכאיב" או שאולי "גדול עליו".

אז מהן האפשרויות לעזור לילדנו להתמודד עם מצבי החיים?
1. להגן: לפעמים האינסטינקט הראשוני הוא להגן. לעשות עבורם ובמקומם ולרפד את עולמם לסיטואציות נוחות ככל האפשר.

לחבק ולעודד אותם ככל הניתן. להגיד להם שהם מקסימים ויפים וטובים. "לאהוב ללא תנאי".

האפשרות הזאת חמימה ונעימה אך מחקרים הראו שלפעמים המפגש עם העולם האמיתי שבחוץ מכאיב יותר אחריה. כי בעולם שבחוץ יש הרבה מכשולים שילדנו יצטרכו לדלג מעליהם לבד. והפער שבין הבית לחוץ מחליש ומותיר את הילדים חסרי אונים.

2. "לזרוק אותם למים": לדרוש, לאתגר, לחשל – כי ככה הם ילמדו. לעודד כשהם מצליחים. הענין שלפעמים באפשרות הזאת הילדים "טובעים לתוך עצמם". כמטפלת ב- N.L.P נחשפתי לסיפורים רבים של אנשים ששיתפו אותי שכילדים הם חוו הרבה לחץ ובדידות במרדף אחרי השגת היעדים שההורים הציבו. חוו פחד מלאכזב ותחושה שהם "אהובים על תנאי" . אהבה שתלויה בעמידה ביעדים. וכשאלה לא קרו. תחושה של בדידות.

3. כאמא, הבנתי שהכלי הכי אפקטיבי שיש לי כשקשה לבני – הוא הקול שלי .
הבנתי שהקול שלי יהפוך להיות חלק מהקול הפנימי של בני. חלק מ"עמוד השידרה הריגשי" שלו.
החלטתי למצוא דרך לבנות את "עמוד השידרה הריגשי". כך שהוא ישמש את בני גם בקשיים. יחבר אותו לכוחות שבו.
לחבר אותו לכוחות פנימיים שיעזרו לו גם כאשר הוא לא יצליח.
הבנתי שעלי לחברו לייחודיות שהיא מעבר להתנהגויות! הבנתי שאני הולכת לחבר את בני לאיכויות.
לכאורה פשוט נכון? אז למה זה לא קורה לנו באופן טיבעי?
המכשול זה …..האופן בו המוח שלנו עובד.

כשהמוח שלנו מאתר ש"קיימת בעיה" כל התודעה מתמלאת לרוב בבעיה.  
למה ? כי ככה המוח עובד! המוח הוא כמו תוכנה שמתרכזת במה שהגדרנו כחשוב !
אז איך זה עובד?

תדמיינו שבמוח יש " WAZE פנימי"  ו "GOOGLE   פנימי".
המוח איתר בעיה – "הילד לא מצליח", "הילדה עקשנית וקשה" , "הילד לא חברותי" ועוד.
זאת הכתובת שאנחנו , בלי לשים לב, שמים ב "WAZE הפנימי". התוצאה שה- "WAZE הפנימי" פועל כמו תוכנה – ברמה החיצונית והפנימית:
ברמה החיצונית ה " WAZE הפנימי" מתחיל לכוון את החושים לאסוף מידע מהעולם.
מכירים את זה שאתם מחפשים רכב מסוים ופתאום רואים אותו על הכביש כמעט כל הזמן?
או במצב שאנחנו בהריון, או רוצים להכנס להריון ופתאום כל העולם נראה לנו בהריון?
באותו אופן המוח מתחיל למצוא לבעיה שהגדרנו הוכחות בעולם. אנחנו ממש מתחילים לראות סיטואציות שמוכיחות לנו ש"קיימת בעיה".
וברמה הפנימית ה"WAZE הפנימי" מכוון את המחשבה והרגשות להתרכז בבעיה או בקושי.
והתוצאה: הבעיה מכסה כבר את כל מסך התודעה. היא נהיית האמת! היא המציאות!
ובמקביל נכנס לפעולה ה "GOOGLE הפנימי" ומתחיל לאתר את כל הדברים אשר אסוציאטיבית קשורים ל"בעיה". ובלי ששמנו לב – הרגשות בתוכנו מתחזקים ……….. לפעמים משתקים. ומשם המסלול הולך ומעמיק. אצלנו ואצל ילדנו.

אני גיליתי שכשיש קושי , בעיה או אתגר בחיי בני.
התפקיד הכי מהותי שאוכל לעשות כאמא זה לחבר את בני חווייתית, מחשבתית וריגשית ל"יש שבו". לייחודיות שבו.
מה שנדרש זה לעשות עצירה. לנשום למה שאני מרגישה ולשנות את זווית הראיה.
ממש לפתוח את ההגדרה ב – "WAZE הפנימי"
להגדיר ב "'WAZE הפנימי" את ייחודיות בני ואת האיכויות שבו.
ולהדליק זרקור גדול על האיכויות של בני שהופכות אותו למי שהוא. יחיד ומיוחד בעולם. ולחבר אותו אליהן חווייתית , ריגשית ומחשבתית.
ומהמקום הזה. ללמד אותו מיומנויות.

אז לפני שמתחילים לפעול, לתקן, ללמד.
מזמינה אתכם לעצור לשניה. לנשום ולהתבונן בסקרנות על הקסם שילדכם או בתכם מביאים לעולם.
על האיכויות שמאפשרות להם להיות הם.

הורות יוצרת מציאות – כי בהורות אנחנו יוצרים קודם כל את המציאות שלנו
https://www.facebook.com/NLPHORUT/?ref=bookmarks