ביקורות ושיפוטיות

חינוך..חינוך…ודעות קדומות.
כשגדלתי בבית הורי השפה ה"מקדמת" בעיניי אבי
הייתה
ביקורת.
השפה "המקדמת",מבחינתו הייתה במטרה כנה
לקדם, לחזק, להעצים ולבנות אותי.
אני, נבנתי לרגעים, מתוך פחד ומרות.
לימים, משבגרתי הבנתי ויותר מכך חשתי בגופי ובנפשי
שביקורת זו פגעה ביכולת שלי לאהוב את עצמי.
לקבל את עצמי.
להיות בלתי מושלמת.
פגעה ביכולת שלי לסנן מה אחרים חושבים עליי.
והפכתי לביקורת מהלכת של עצמי.
אין נושא שלא עבר תחת הביקורת המיומנת והמשוכללת שלי.
לימים, משהפכתי לאם
התבוננתי על ילדיי הרכים
ובחרתי (על אף שאין לי ספק שבמידה מסוימת "יושבת" שם היום עוד דינה הקטנה).
בחרתי להעצים מתוך ה"יש"
בחרתי לעודד בתוך הקושי
ובחרתי בעיקר לנסות, כל בוקר מחדש להשאיר את השיפוטיות
מחוץ לדלתות ביתי.

הורים יקרים!
ביקורת – אינה מצמיחה
היא מנמיכה.
שיפוטיות- אינה עוזרת
היא מחבלת.
שמרו על נפשם הרכה והטהורה של ילדכם.
אם יש לכם דבר מה לומר(וזה חשוב שיהיה).
נסו לומר זאת ממקום מעצים
מאמין
סומך
ובוטח.

באהבה
דינה
המנחה,האם והילדה.
התמונה באה מבחינתי להמחיש את החוויה הפנימית שאדם חווה כשהוא נשפט או מבוקר.
הקלף של פוינטסאופ יו.והיופי והזכויות שמורים להם