יש סביבי אנשים במצבי צבירה של בישולים מגוונים –

יש מוקפצים, שאני מעדיפה איתם בילוי מועדונים וריקודים

יש מבושלים ( על אש קטנה לזמן ארוך) שמעניין אותי מהם
חושבים על החיים, הפילוסופיה שלהם לגבי "האני המסופק",
או "הדרך אל האושר – המקום המצוי בקרבתנו אם רק נדע לזהותו בזמן"…

יש אפויים שלא אכפת לי לטוס אתם לחו"ל 
כי הם מכירים, ותמיד יידעו לאן ללכת, צברו ניסיון במקומות שונים בסיטואציות דומות…
הם קראו ספרים, שמעו מאנשים,
ראו טלוויזיה ועשו תחקירים.

יש ת'מאודים שיכול מאוד להיות שהם די חמודים
וללא ספק יהיו חברי – אנשי סודי האמינים עלי מיכול
אבל ה"מיץ" קצת יצא מהם…
והם מדברים שיחות של "גדולים" על המדינה, פוליטיקה והמצב.

יכול להיות שלמאודים יצטרפו חבריהם " המיובשים". הם עובדים קומה אחת מעל ונפגשים יחד לצהריים, כי הם עובדים מתשע עד חמש.
(והילדים שלהם ישנים צהריים ובטח בלילה גם עשר שעות. רצוף)

ויש את הפיקנטיים, עם היכולת לקחת כל דבר "טפל" ולעשות ממנו משהו ב"טוב טעם", אין ספק שטיול שטח בדרום הוא רעיון טוב מבחינתי, ערב שירה בציבור יכול לבוא בחשבון, שלא לדבר על "לעשות יחד" חגים ומועדים (פסח נגיד…מיציתי אותו כבר בפורמט המשפחתי) רק צריך להקפיד שהם לא ישימו יותר מידי "חריף". אחרי הכול מינון מוגזם יכול לעשות שורף ב"כל המערכת" ולזמן לא מבוטל…

אז שיהיה לכם בתאבון חברימים, וזה הזמן לשאול את עצמכם : איזה מן תבלין אתם?…