"בא לי": מגיד הילד

"בא לי זה אי באינדונזיה!" משיב האב הזועף

 

זה צועק אלי. לוחש אלי. מתקרב ובלתי מתרחק.

מתרקב.

הורים.

שומעים אתכם אומרים את המשפט הזה בדרך לגן. בדרך מהגן. בבית. כשיוצאים ממנו. כשחוזרים אליו. עם חברים. בלי. בבריכה.

כשאתם מזיעים.

נינוחים.

בדרך מהעבודה.

חזרה.

בגן שעשועים.

בתוך המיטה.

תקשיבו הורים באימאשלכם שיגעתם אותי!

התועלת היחסית והיחידה שאתם גורמים באמירת המשפט:

 "בא לי זה אי באינדונזיה"

 היא עליית גרף מכירת הכרטיסים

הקיצונית.

לבאלי!

כן.

ביום מן הימים כשהילדים שלכם יחפשו אתר שווה לתור בו ולחפשת'צמם

 הם יטוסו לבאלי.

כי אולי שם יניחו להם לנפשם

אולי שם רחוק רחוק הם יוכלו לאמר בשקט בשקט

בלי שישוגר אליהם מטח האשמות.

שם הם יוכלו לצעוק ברגליים יחפות

את צמד המילים החפות

"בא לי"

 

תקשיבו טוב

באלי.

לא עוד תאילנד.

דרום אמריקה על המפח

באלי על המפה!

ועכשיו אני מבקשת שתענו לי על השאלה הבאה:

איך?

אבל באמת איך

איך אתם מצפים שהילדים שלכם יבקשו: "אני רוצה/חשקה נפשי/במטותא ממך אימא התואילי להגיש לי צ'יטוס?"

איך הם ידברו ככה, אם כל מה שהם שומעים זה :

אתכם!

אומרים:

"בא לי לעזוב ת'עבודה המסריחה שלי"

 

"יוווווו איך בא לי לעבור דירה"

להחליף ת'אוטו.

"בא לי להחליף את חמותי/גיסתי/

א י ש ת י"

אתם לא מפסיקים לדבר באלית

תקשיבו לעצמכם

 " איך אתה מדבר"

"די עם הבא לי הזה"

באלי זה אי באינדונזיה!!!

התועלת היחידה שאתם עושים היא תרומה משמעותית לענף התיירות בבאלי

אתם שגרירי חוץ נפלאים.

אנא  היו שגרירי פנים.

הקשיבו לעצמכם.

כי  בא לי בימים, בא לי בלילות

ובאופן כללי באלי לצעוק ה ש ת ג ע ת ם!!!