תעודת הערכה עם סיום שנת הלימודים היא הדרך של המורים בבית הספר להעריך את עבודת התלמיד במהלך השנה. לתת לו סוג של פידבק באמצעותו יוכל להבין באיזו מידה ענה על ציפיות המורים ממנו, באיזו מידה עמד ביעדים שהוצבו לו או באיזו מידה הישגיו תואמים את ההישגים המצופים מבני גילו.

לחלק מהילדים יום קבלת התעודה הוא יום שמח, יום בו חבריהם ובני משפחתם תופחים להם על השכם, משבחים אותם על הישגיהם ומעודדים אותם לקראת הישגים דומים בהמשך.

לחלק מהילדים יום קבלת התעודה הוא יום מלחיץ, יום שהיו מעדיפים לדחות, יום בו הם מרגישים שאכזבו, שמישהו העז לכתוב את החולשות שלהם על גבי הדף ולעיתים הם אפילו חוששים להציג את הנייר בפני הוריהם.

זה רק מסמך

התעודה היא למעשה סוג של מסמך שמתאר את כל מה שעשה הילד במהלך השנה. מנציח הצלחות אבל גם אכזבות ובמידה ומדובר בהישג בו הילד אינו גאה, הישג זה מתועד שחור על גבי לבן על גבי מסמך. לא זאת ועוד, רבים ישאלו "נו…איך התעודה?". ומה מצפים שתהיה תשובת הילד? "לא משהו?", "נכשלתי?", "לא הצלחתי?".

הישגים נמוכים עלולים לפגוע בדימויו העצמי של הילד ולהוריד מהערכתו העצמית את עצמו.

צורת חלוקת התעודות בכיתה, מול כל ילדי הכיתה, לעיתים מוסיפה לחוסר הערכתו העצמית של הילד, במידה ומתחיל "שוק" של צעקות כמו "כמה קיבלת", "מה הממוצע שלך?", "תראה לי את התעודה", ילד שאינו גאה בהישגיו, מתחיל להתקפל, להשפיל מבט, להתחמק ומחפש כל הזדמנות להעלם מהזירה ולא לחשוף את הנייר בו הוא אינו גאה. בארה"ב, דרך אגב, בחלק מבתיה"ס, נשלחות התעודות באמצעות הדואר לבתי הילדים כשבועיים לאחר סיום שנת הלימודים (כך שאת המבחנים הם בכלל עושים בשבוע האחרון של הלימודים וחוסכים זמן מבוזבז של שבועיים לקראת סוף השנה בו הילדים בעיקר במצב "המתנה" ליום האחרון). מצב זה מונע השוואה ותחושת חוסר נוחות של התלמיד מול חבריו.

אנחנו בעצם לא ממש מופתעים

בשנים האחרונות, עם התפתחות ה"Webtop" וה"Mashov", חלק גדול מההורים מעודכן "און ליין" בהישגי התלמידים, ויודע להעריך פחות או יותר מה מצב הילד (להבדיל מהשנים בהם יכולת להתעדכן רק בימי ההורים פעמיים בשנה).

התעודה עצמה היא סוג של ציון דרך, אבל היא פחות מפתיעה מבעבר. אבל עדיין, אנחנו נוהגים לתת לה מקום של כבוד ולהתייחס אליה כמשמעותית.

משום מה, קבלת תעודה בביה"ס, היא תהליך שנחקק בזיכרון. מכל שנות היותנו בבית הספר, אנחנו זוכרים לפחות קבלת תעודה אחת. לפחות סיפור אחד שהיה קשור לאותה תעודה. משהו בחינוך שם אותה בפנינו כמשמעותית. בדרך כלל אותו זיכרון מתחבר אלינו גם לרגש. לתחושה שהרגשנו עם אותה תעודה, לתגובה שקיבלנו או לאמירה שנאמרה לנו.

התגובה

התגובה שלנו ההורים לתעודה של הילד, היא תגובה שתיחקק לשנים רבות. היא זו שמביעה בעיניהם את הגאווה שלנו בהם או את האכזבה. לילדים קשה מאוד לשאת אכזבה. חשוב לשקול היטב כיצד להתייחס לתעודה ולא להפוך אותה למראה של הילד. לא להפוך אותה לאמצעי היחיד שמתאר את הילד. חשוב לזכור שיש עוד תחומים רבים בהם הוא חזק ומשמעותי שאינם באים לידי ביטוי בתעודה כמו מיומנויות חברתיות, מיומנויות ספורט למיניהם, מיומנויות כמו אמנות, מלאכת יד, תכונות כמו תרומה, נתינה, אדיבות, קבלת האחר, מיומנויות מנהיגות, אהבת הארץ, יכולת הובלה, זריזות, משימתיות, יכולת שירה, יכולת ריקוד, יכולת ארגון ועוד. חשוב להיזהר לא להפוך את התעודה לאמצעי שמשקף את הילד ולשכוח מכל החוזקות הנוספות שמתארות אותו.

אמצעי הערכה מוגבל

חשוב להתייחס לתעודה כאמצעי הערכה בתחום מאוד מסוים. אמצעי הערכה מוגבל. אמצעי הערכה שמבטא רק את תחומי הלימוד הבית ספרים. אל תסיקו מהתעודה מסקנות מעבר למה שהיא מסוגלת לתאר. אל תשיקו בין המתואר בה לנושאי הערכה נוספים.

אל תקשרו בין התעודה למתנות

יש הורים שקונים מתנות או מבטיחים הבטחות יקרות ערך במידה והתעודה תהיה בהתאם לציפיות שלהם מילדיהם. אני באופן עקרוני נגד חיזוקים מסוג זה (כל שכן גם בתגובה לציון גבוה במבחן). אני חושבת שחשוב שהילד יבין שהוא לומד בשביל עצמו. כי זה חשוב לו. לעתיד שלו. עצם התעודה הטובה היא סוג של הישג בשבילו. אין סיבה שיקבל חיזוק מוחשי או תמורה בעלת ערך כספי בתמורה להישגיו. ואם לא תבטיחו תעודה הוא לא ישתדל? הוא יעדיף להיכשל? אני מאמינה במילה טובה. בחיבוק. בתחושת הערכה שלי את הילד כתוצאה מההישגים כמכלול. אני מאמינה בלפאר אותו בפני המשפחה המצומצמת והמורחבת. מגיע לו. הוא עשה מאמץ. אבל אני מאוד מתנגדת לקניית מתנה כתגובה לתעודה טובה. חשוב לי שהילד ילמד שאת המאמץ הוא עושה לעצמו, לעתיד שלו, להצלחה העתידית שלו ולא בשבילי או בשביל המתנה שאתן לו. אני אכן מאוד מעריכה ומכבדת וגאה במאמץ שעשה. אבל לא רואה קשר בין קנית מתנות להישגים אלו.

יש הורים שמענישים, כועסים או מביעים חוסר שביעות רצון מתעודה שאינה לרוחם. גם למצב זה אני מתנגדת. ראשית, אני חושבת שאין שום סיבה, בימינו, כשהכל מתוקשב, שהורה יופתע מהישגי ילדיו. אם הורה מופתע, משמע שהוא לא עמד על המשמר, לא ליווה את הילד לאורך המחצית ולא היה ער להישגיו של ילד או לצורך שלו בעזרה. הורה שמופתע שבנו נכשל במקצוע מסוים, כנראה לא היה מודע לאורך המחצית לקשיים שליוו אותו, להתמודדויות שלו בשיעור או לכישלונות שחווה, ואז זה כבר סיפור אחר. אבל הורה שמודע לילדיו ולחוויותיהם, לא צריך להיות מופתע וודאי ידע שיש הסבר לאי הצלחה בדיוק כמו שיש הסבר להצלחה. את הכעס ניתן היה לוודא כבר במהלך המחצית ולתעל אותו לשיפור ההישגים.

אז איך כן להתייחס לתעודה?

התייחסו אליה כמסמך המתאר חלק מאוד מסוים מהיומיום של הילד. הביעו התייחסות זו בפניו. התחילו עם קריאת הערכת המורה המילולית. היא מאוד משמעותית ורואה את התלמיד בפרספקטיבה נוספת מעבר לפרספקטיבה הלימודית אקדמית.  בהמשך עברו על ההישגים. הקפידו לפרגן במקומות בהם הצליח, נסו לברר היכן הקשיים. שוחחו אתו על ההשלכות. איך הוא מצפה להמשיך, מה הוא מצפה מעצמו בסמסטר הבא, איך הוא מתכוון להביא לידי ביטוי את השינוי או השיפור. מה הוא רוצה לשפר ומה לשמר ואיך? האם הוא זקוק לעזרה, אולי כדאי "לנצל" את החופשה כדי להתקדם ולצמצם פערים לימודיים. שוחחו על זה ביחד. הקפידו לאמר לו שאתם גאים בו על המאמץ שעשה, גם אם ההישגים לא בהכרח בהתאם. תנו דגש ל"דרך" ולא רק לתוצאה. במידה ואתם יודעים שהילד מאוד השתדל במקצוע מסוים והתוצאה לא בהכרח בהתאם למאמץ, פרגנו על הדרך, על המאמץ שעשה. הדגישו את משמעות היכולת להתאמץ ולהשתדל בכלל בחיים, ולא רק לשם התעודה. עד כמה חשוב להיות בעל יכולת להשתדל, להתמיד, להתאמן.

במידה והתעודה לא עונה על הציפיות, חברו את ההתייחסות להישגים יחד עם התייחסות לחזקות אחרות שלו. יחד עם התייחסות להישגיו בציור, תנועה, חברותיות, עזרה הדדית ועוד.

זכרו שהבעת חוסר שביעות רצון מהתעודה, עלולה להתפרש כחוסר שביעות רצון מהילד. זכרו שהתעודה אינה סימן להצלחת הילד (או ההורה), אלא משוב של מורה. התייחסות לזווית ראייה מאוד ספציפית. התעודה מעריכה את הישגי הילד ולא כלי לניבוי הצלחתו בעתיד. היא מגדירה את הילד כתלמיד, היא לא בהכרח מגדירה אותו כאדם, כאח, כבן, כנכד, כספורטאי, כאומן, כיזם, כממציא, כיצירתי ועוד.

הזדמנות לשיח

התעודה היא הזדמנות לשיח. שוחחו עם הילד, בדקו מה הסיבות שהביאו להצלחות או חוסר הצלחות. עודדו אותו לספר על ההצלחות וגם על אי ההצלחות. "שדרו" לו שגם אם לו הצליח, אתם סומכים עליו, אתם מאמינים בו. אתם רואים בכך הזדמנות. הכל עוד פתוח בפניו. הכל יכול להשתנות ודי מהר. ככל שנשדר לו שאנחנו סומכים עליו, כך יבין שהאחריות היא בידיים שלו, ילמד לסמוך על עצמו ועל היכולות שלו וייקח על עצמו אחריות על הלימודים שלו ועל העתיד שלו.

התעודה מציגה נקודת זמן מסוימת. היא יכולה להשתנות לחלוטין תוך מחצית אחת או שתיים. תפקידנו כהורים הוא לתת מענה לצרכים של הילד. במקרה זה, לצרכים הלימודיים שלו. חשוב להיזהר מלהיות שופטים או ביקורתיים יתר על המידה. תפקידינו לתת מענה לצרכי הילד הנובעים מהישגיו כפי שבאים לידי ביטוי בתעודה. ילד שמאוכזב מהתעודה, זקוק לעידוד וחיבוק. זקוק לחיזוק. ככל שנחזק בפני הילד את האמונה שלנו בו, את העובדה שאנחנו סומכים עליו, מאמינים בו, כך הסיכוי שירצה "להצדיק" את החיזוק ואמונה שלנו בו גבוה יותר והסיכוי שיתאמץ וישקיע גדול יותר.

אל תשוו

לעיתים אנחנו נוטים לערוך השוואה לאחים או לחברים מבלי שבכלל נתכוון. "כמה קיבלו החברים?", "איך הייתה התעודה של החבר?". השוואה הזו יוצרת לחץ ומיותרת. לאף אחד לא נעים להיות מושווה. תארו לכם שהילד ישווה את ארוחת הצהרים שהוא מקבל בכל פעם כשישב אל מול השולחן, לארוחת הצהרים שהאמא של החבר נותנת? תארו לכם שהילד ישווה את ריח הכביסה בבית לריח הכביסה של החבר? תארו לכם שהילד ישווה את הכריך שאנחנו נותנים לו לביה"ס לכריך של החבר שלו. אם אנחנו לא רוצים שהילד שלנו ישווה אותנו להורי החברים שלו, אל תשוו אותו לחברים שלו. זה לא הוגן ולא מקדם לשום מקום.
כך גם לגבי האחים. אף אחד לא רוצה להיות מושווה לאחים שלו. זה לא נעים ויוצר תחושת תחרות מיותרת. תארו לכם שבכל פעם שתגיעו לארוחת שבת לסבא וסבתא, ההורים שלכם ישאלו "למה הילדים שלכם לא כמו הילדים של האחים שלכם?", "למה הבית שלכם לא מסודר כמו הבית של האחים שלכם?". זה מיותר ולא מוביל לשום מקום. פרגנו לילד שהצליח, מצאו איך לחזק ילד שהצליח פחות. מצאו בכל ילד את היתרונות שבו ואת ההצלחות שלו. אל תשוו ואל תצרו מתח מיותר.

הכנה לתעודה

תנו לילד הזדמנות לעשות לכם הכנה לתעודה. שאלו אותו "איך אתה חושב שתהיה התעודה שלך?", "לאיזה ציונים אתה מצפה?", "לאיזה הערכות את מצפה?". תנו לו הזדמנות לספר אם מחכות שם הפתעות, כך ירגיש נוח יותר להציגה בפניכם, אחרי שאתם כבר יודעים מה מצפה שם.

תדאגו שהילדים ידעו ויפנימו שהאהבה שלכם כלפיהם וההערכה שלכם אותם לא תלויה בהישגים שלהם ולא בציונים שלהם. התעודה היא הזדמנות ללמוד על ההישגים הלימודיים שלהם, מעין פסק זמן שמאפשר לנו לקבל ההערכה על המאמץ הלימודי (ורק הלימודי) שעשינו, והזדמנות לשיפור ושימור, מינוף וצמיחה.

אז מה עלינו לעשות על מנת להתייחס לתעודה כאמצעי למינוף וצמיחה?

1. התייחסו לתעודה בפרופורציות. מדובר במסמך שמעריך רק את היכולות הלימודיות של הילדים.
2. התייחסו לתעודה כמסמך המתאר חלק מאוד מסוים מהיומיום של הילד.
3. התייחסו לתעודה כהזדמנות לשיח עם הילד.
4. התייחסו לתעודה כהזדמנות לעמוד על צרכי הילד.
5. הקפידו על פרגון בהתאם לחזקות הילד.
6. אל תקנו מתנות בתמורה לציונים גבוהים ואל תכעסו יתר על המידה בתגובה לציונים נמוכים.
7. התחילו לקרוא את התעודה מהחלק העוסק בהערכה המילולית.
8. הדגישו בפני הילד את חזקותיו כפי שבאים לידי ביטוי בתחומים לא לימודיים.
9. הימנעו מלהיות שופטים או ביקורתיים יתר על המידה.
10. אל תשוו בין התעודה של הילדים לאחים או החברים שלהם.
11. בקשו מהילד לערוך לכם "הכנה" לתעודה.
12. זכרו שהבעת חוסר שביעות רצון מהתעודה, עלולה להתפרש כחוסר שביעות רצון מהילד.
13. זכרו שהתעודה אינה סימן להצלחת הילד (או ההורה), אלא משוב של מורה.
14. זכרו, לתגובה שלכם יש השפעה גדולה על דימוי העצמי של הילד, מעבר לתחושת הערכתו את עצמו כתגובה להישגיו.
15. אל תקשרו בין התעודה לבין ההערכה או האהבה שלכם כלפי הילדים. אל תקשרו בין הישגים להערכתכם את הילדים.
16. במידה והתעודה לא עונה על הציפיות, חברו את ההתייחסות להישגים יחד עם התייחסות לחזקות אחרות של הילד.
17. התייחסו לתעודה כהזדמנות לחיזוק, שיפור ושימור, מינוף ההצלחות ואי ההצלחות וצמיחה.