חשבון נפש
להורים
לימדו אותנו שהדברים הכי טובים, לא עולים כסף.
חיוך… אהבה… חיבוק… שנאה…
מה זה?!
מי אמר שנאה?!
מי אמר שנאה ולא קיבל?!
מי מאתנו, המסתובבים בעולם הזה (אולי גם בעולם הבא) לא זכה במנה הגונה של שנאה?
רגע אחד, למען הסר ספק הנה הפרוש למילה "שנאה" מתוך ויקיפדיה:
שנאה היא רגש של דחייה, התנגדות, שלילה, אויבות או אנטיפתיות אינטנסיבית כנגד אדם, עצם או רעיון. יש רצון להתרחק ממושא השנאה ולעתים קיים רצון לפגוע, להרוס ואף להשמיד אותו.
עכשיו כשכולנו מסונכרנים, ניגש לעניין.
שמן, הומו, רוסיה מסריחה, משקפופר, כושי, גמד, מכוערת, בלונדינית מפגרת, דבה ואוטיסט
נכנסים לשיעור תיאטרון…
התחלה של בדיחה?
אה… לא.
זה לא מצחיק.
זה רק חלק קטן מלקסיקון ענק ששמעתי בחמש דקות של שיחת חולין בין תלמידי כיתה ו' בביה"ס במרכז הארץ.
כן כן.
תלמידים.
כיתה ו'.
מרכז הארץ.
אם היה לי שקל, על כל פעם שקראו לי שמנה…
אני אדם בוגר, עשיתי את הבחירה שלי, פתחתי כיפת ברזל אישית נגד התקפות טילי ההשפלות..
אבל מה עם אותו ילד שמחייך חיוך שבור כשהוא שומע בלופ יום אחרי יום אחרי יום את כל הבדיחות האפשריות על שמנים והוא – הוא עצמו, בכלל לא שמן?!
מה נסגר אתכם?!
מה זה הפה ג'ורע שפיתחתם?!
"כולם מדברים ככה בכיתה, זה בכלל לא מעליב אותו"
שאלתם אותו?
שאלתם אותו אם הוא נעלב מזה?
"אין מה לשאול, הוא רגיל לזה"
חחח.. כן.. הוא רגיל… כאילו שהשארתם לו ברירה…
"את כולם מעליבים, לא רק אותו"
וזה עושה את זה בסדר.
"אפשר לחשוב מה כבר אמרו לו"
בוא חמוד, אני אראה לך מה אמרו לו.
תגיד ילד, מפריע לך שקוראים לך שמן?
"אה… אני יודע… אני כבר רגיל לזה…"
אתה רגיל לזה? הבנתי.
תגיד, כשאתה בחדר שלך, לבד, ואתה מסתכל במראה, אתה רואה ילד רזה או שמן?
"רזה…"
וכשאתה לבד בחדר, מסתכל במראה, אתה מרגיש רזה או שמן?
"שמן.."
ומה חזק יותר? מה שרואים או מה שמרגישים?
"מה שמרגישים"
השיחה הופסקה כי הוא ברח לי מהכיתה.
לא רצה שיראו שהוא בוכה.
זה מה שחסר לו שעכשיו גם יקראו לו הומו, נקבה ובכיין.
ואלה שנשארו.. הבלונדינית המפגרת, הכושי, הגמד, המכוערת, הדבה, האוטיסט, הרוסיה המסריחה וההומו, שתקו.
התכנסו בתוך עצמם וכאבו את כאבם, וחנקו את הדמעות שלהם, בדיוק כמוני.
אנחנו מגדלים ומחנכים דור של גאוני היי טק, סופר מגה חכמים, מצליחנים, תחרותיים, וורבליים.
רק חבל ששכחנו קודם כל לגדל ולחנך בני אדם.
לא כל יהודון הוא תחמן ושקרן
לא כל ערבי הוא רוצח
לא כל בלונדינית היא טיפשה
לא כל הומו חולה איידס
לא כל רוסיה היא זונה
לא כל שמן הוא מסריח
לא כל אחד יספר את מה שבאמת כואב לו.
הילדים שלנו כואבים ומכאיבים. הכל בשם ההישרדות.
האחריות היא שלנו.
אנחנו לימדנו אותם שהדברים הכי טובים, לא עולים כסף.
חיוך… אהבה… חיבוק… שנאה…
מה זה?!
מי אמר שנאה?!
מי אמר שנאה ולא קיבל?!
מי מאתנו, המסתובבים בעולם הזה (אולי גם בעולם הבא) לא זכה במנה הגונה של שנאה?
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
היום הראשון ב... כמה מתרגשים ביום הראשון בגן..
לכתוב טקסט, לצייר, להלחין.. לקחת חלק מהבפנוכו הפרטי
מי הם בעצם צרכני מופעי הילדים? הילדים שאומרים
אמא, נעלת את הדלת? אמא, אולי עדיף שלא
אישה בחודש שמיני להריונה מלטפת את ביטנה העגולה,
היי, המון זמן לא פרסמתי. היו חודשים עמוסים
המן הרשע הפקות גאה להציג: הסרט שיעשה לכם
"הייתי אונס אותך ואת הדובי שלך.." סיפור שהיה
הפוסט הזה נכתב בהמשך לשיחת וואטסאפ בין עינת
הורים מעצימים ילדים > ילדים מעצימים הורים! בכל יום
חוגגת יום הולדת:)!! אני, ליאת תבורי, מדליקה. מדליקה
כתיבה: ליאת תבורי איור: רעות בורץ במבט
השמש הדליקה סיגריה ראשונה, שאפה לתוכה שאריות של
נקודות למחשבה: 1. תפוח בדבש זה פינוק שלא
בחרתי להעלות שוב פוסט ישן שלי בזכות התמונה