ומה אם אני הייתי שם. 

אם הייתי אמא. 
אם היו לי שני בנים.

מה אז?

האם גם אני הייתי מוותרת על האוכל שלי בשבילם? 
האם גם אני הייתי שוכבת עליהם ומגוננת בגופי כשהנאצים היו נכנסים? 
האם הייתי נדחפת איתם לארון או לעליית הגג?
האם גם אני הייתי מבריחה אותם החוצה מהטור או דוחפת אותם מהרכבת?

האם אני הייתי שורדת? 
האם הם?

אני לא יודעת. באמת לא.
אני אפילו לא יכולה להתחיל לדמיין איך אני עונה על זה.

אבל אני אלחם עד חורמה כדי שלא אצטרך לדעת.

כדי שאף אחד לא יצטרך לדעת.

לעולם.

"בתרמיל הזכרונות על כתפי ובמקל תקווה בידיי, יודע אני מהיכן אני בא! ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך" (ק.צטניק)

————————————————————————
פרוייקט אמא גם בפייסבוק: 
https://www.facebook.com/projectimma