ילדי דור ה"WOW"
להורים
בלי ששמנו לב, ממש "מתחת לאף", הולך ומתפתח לו דור ה"וואוו". דור שמוכן לפתוח ולענות רק להודעות הכוללות הוראות מלאי התפעלות כמו "וואוו", "לא תאמינו", "חייבים להכנס", "כנסו כנסו", אם לא קודמת להודעה איזו אמירה גרנדיוזית, מופלאה, כזו שסוחפת ומצליחה לשכנע את הילד לעשות את הפעולה הכל כך מורכבת של לחיצה על גבי הלינק, הסיכוי שהוא יכנס לצפות בטקסט, בתמונה או בסרטון – ממש קטן.
הילדים שלנו מוקפים במסרים מכל הכיוונים. מסר גורר מסר, הודעה גוררת הודעה, הם יכולים לסיים את היום עם מאות הודעות שכוללות הודעות ווטצאפ, אינסטגרם, פייסבוק, סרטונים או סתם "הפרעות ברשת…". הם לא נכנסים לכולם, לא משיבים לכולם ולומדים להיות אטומים למידע.
אם אני שומעת את הצליל של ההודעה בטלפון או במחשב, אני (בכל זאת מהדור הזקן יותר…) מיד מרגישה צורך לענות, להגיב. מישהו שלח לי משהו, זה ממש לא מנומס להתעלם. הילדים שלי צוחקים עלי ואומרים לי "לא שלחו את זה לך, שלחו את זה לקבוצה, את לא חייבת להגיב, לא חייבת לענות". הילדים שלנו לומדים להתעלם מההודעות, לא להתייחס לשולח, לא להתייחס לתוכן בכובד ראש.
אנחנו עוד מהדור שקיבל מכתב או גלויה בדואר ודאג לענות ולהתייחס. אחר כך עברנו לפקסים ומאוחר יותר למיילים והתייחסנו אליהם כאל דואר ממוחשב. גם לווטצאפים רובנו מתייחסים ככאלה. הדור הצעיר למד להתעלם. אם זה לא "וואוו" הוא לא מתסכל, לא נכנס, לא מקדיש לכך מאמץ.
אנחנו אשמים. אנחנו הרגלנו אותם לכך שכל דבר הוא "וואוו". זה מתחיל כשהם נולדים ועל כל דבר שהם עושים, הוגים, מצייצים או מציגים, אנחנו מגיבים ב"וואאוו… כל הכבוד". ככה אנחנו מעודדים אותם להמשיך, להופיע, להראות לנו, לצייץ, לדבר או ליצור קשר. בהתאם ל"וואוו" שלנו הם מגיבים ומתפתחים. אחר כך אנחנו מגיבים באותו "וואאוו" לכל עשיה שלהם. הילד הביא מהגן אוסף גרוטאות מודבק האחד לשני ואנחנו ויוצאים בקריאת "וואוו!!!", הילד שירבט בצבעי גועש על דף, אנחנו מגיבים ב"וואוו", אנחנו מעודדים אותם באמצעות קריאת ההתפעלות וה"וואוו".
אנחנו גם מלמדים אותם להתייחס ב"וואוו". סבתא קנתה מתנה, פותחים את המתנה ואומרים "וואוו…איזה יופי!!", הם לובשים בגד חדש אנחנו מגיבים ב"וואוו". אנחנו מצלמים אותם במצלמה, בטלפון או בכל אמצעי ומיד אומרים "וואוו…איזו תמונה", הם מביאים ציון גבוה אנחנו מיד מגיבים ב"וואוו…כל הכבוד!", הם מנצחים בתחרות אנחנו מיד מגיבים ב"וואוו…כל הכבוד!". החיים שלהם סובבים סביב ה"וואוו". אז מה הפלא שאם זה לא נוצץ, עושה שתי סלטות באוויר, מעיף זיקוקים או נוחת עם שפגט – הם פשוט לא נכנסים? לא מקליקים?
להמשך קריאה ולאפשרות לענות לשאלון בחן את עצמך:
http://doctorm.co.il/%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%95%D7%95%D7%90%D7%95%D7%95/
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
תעודת הערכה עם סיום שנת הלימודים היא הדרך
מסיבות הסיום בפתח והילדים נמצאים ב"סדרת חינוך" הכוללת
החופש הגדול מתקרב ורוב ההורים עסוקים במציאת מסגרות,
הילד התחנן שתרשמו אותו לאירוע, לטיול, למסיבה. התחנן,
"…מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי…" מכירים
פיתוח דימוי עצמי בקרב ילדים: דימוי עצמי", מבחינתי
הילדים שלי יודעים שיש משאב אחד שהוא הכי
התמדה היא מאפיין אישיות שמלווה אותנו לכל החיים.
רובנו קוראים את הכותרת "כמות ואיכות הצפייה בטלוויזיה"