כמה שאני אוהבת את פורים! 
מאז שהייתי קטנה, אהבתי להתחפש, להפוך למישהו אחר. יום אחד להסתובב בזהות אחרת. 
אבל התפוח שלי כנראה נפל מאוד רחוק מהעץ.

מגיל קטן, הוא לא מוכן להתחפש.
לא לשים כובע.
לא איפור.
לא אביזר ולא שום בגד שמזכיר תחפושת.

בהתחלה ניסיתי, חשבתי שזה יעבור לו. 
שמתי לו כובעים ואוזניים ותחפושות שנתפרו במיוחד בשבילו והוא רק צרח והוריד. 
היה לי קשה להבין שהילד לא אוהב את פורים, החג האהוב עלי ובמקום להתחפש מעדיף לזלול ממתקים (למה אי אפשר גם וגם?)

אבל לאט לאט למדתי שפשוט צריך לבחור לו את התחפושת המדוייקת. 
זו שלא תכאיב ולא תבלוט.
זו בלי הנצנצים, בלי המסכות, בלי הקישוטים ועם מעט אביזרים, שלא תהיה מסורבלת מידי ושלא תגרום לו להרגיש מוזר.
זו שתגרום לו להישאר הכי קרוב למי שהוא ותאפשר לו ללבוש את הבגדים שהכי נוחים לו ונעימים לו.

בסופו של דבר, פורים נותן לנו את האפשרות להיות מישהו אחר ליום אחד. מישהו שהיינו רוצים להיות, או לחקות.
וכנראה שהנסיך שלי הכי רוצה… פשוט להיות עצמו.

פורים שמח!!!