"…מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי…" מכירים את השיר של הדודאים? ההורה שואל את בנו "מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי" והילד עונה מה למד בפירוט רב ובהפנמה רבה.

שיח משפחתי בין ההורה לבנו מתבצע לכל אורך השיר והילד משום מה לא עונה בתשובות כמו: "כיף", "טוב", "בסדר", או עוד מילות קוד שאין מאחוריהן אינפורמציה רבה אבל בהחלט מבטאות את רוח ה"הברות" שמוחלפות עם ילדינו במפגש הראשון שלהם איתנו אחרי יום בגן או בביה"ס.

הדיאלוגים עם הילדים הפכו להיות כמו מורס: "כן", "לא", "שחור", "לבן" ובעיקר מככבת המילה "כיף", כאילו כל מה שאנחנו מצפים מהילד זה שיהיה לו כיף. "רק תהנה חמוד"…. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

אז מה קרה לדיאלוג המשפחתי? למה הוא הפך להיות שאול לאינטראקציות שיש לנו ולילדים עם הסביבה הממוחשבת. למה הם עונים ב"Like" או "UnLike", ב"חחחח" או בתנועת אצבע המסמנת אישור.

משהו בדיאלוג שלהם איתנו לא ממוקד, לא מתפתח, לא מתקדם.

להמשך קריאה ולשאלון "בחן את עצמך":

http://doctorm.co.il/%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%A9%D7%99%D7%97-%D7%91%D7%9E%D7%A9/