גיל ההתבגרות אינו פשוט וגורם למתחים, פחדים, לחץ ובלבול לא רק אצל מתבגרים גם בקרב הוריהם.

כהורה למתבגרים וכאיש מקצוע שעובד עם מתבגרים והוריהם, האתגר הגדול שאני לוקח על עצמי ומציע להורים הוא להתבונן, להקשיב ולעשות מאמץ להכנס לראש של המתבגרים ולהבין את העולם החדש הזר והמשונה שבו הם חמתנהלים.

זה לא אותו העולם ואפילו לא דומה לזה שבו חיינו אנו והתבגרנו לפני שנים.

המחשב הוא לא בזבוז זמן, הפייסבוק אינו שטויות (המתבגרים כבר התרחקו משם מאז שההורים הצטרפו לפייסבוק), ווטצאפ זה הדבר האמיתי, מפגש וקשר חברתי חשוב ומשמעותי ביותר (1000 + הודעות ביום!!), לימודים זה לא הדבר הכי חשוב ומשמעותי (בעיניהם) וגם ההורים והמשפחה לא הכי אטרקטיביים (בלשון המעטה), בהשוואה לחברים. 

זה לא שהם צודקים, זה לא שאנחנו ההורים טועים, כולם הרי צודקים כל אחד בעיני עצמו, והם אף פעם לא יהיו בדיוק כמונו (אולי יום אחד כשהם עצמם יהיו הורים למתבגרים). חשוב להם להראות כמה הם שונים מאיתנו ההורים, (חכמים ומתקדמים וטכנולוגיים יותר). 

יש להבין, לכבד את השונות, את הבחירות והעדיפויות שלהם (ולא פחות חשוב גם של ההורים) תוך גילוי אמפטיה רבה והצבת גבולות ברורים.

אני מאמין ויודע שזה אפשרי במידה רבה, אך דורש מההורים ראש פתוח ולהשתנות כדי לצעוד ייחד ולייד עם המתבגרים ושלהם לא מולם וכנגדם

אנחנו חיים בעולם דינמי. איני אומר, חלילה, לאפשר להם לבלות את יומם אל מול המסך וללא הגבלה ופיקוח, אולם כן לקבל את סביבתם ותחומי עניינם, כשם שאנחנו מצפים שהם יקבלו ויבינו את עולמנו, או יהיו כפופים לחוקיו. כאשר אנחנו נגלה הבנה, נתפלא להיווכח שהיא הופכת להדדית.

בברכת הורות ממלאה ומעצימה

_______________ 

גדי רוזן, מדריך ומאמן הורים. מומחה אבהות ומתבגרים