אני היום בת 35, אותי ההורים לא לימדו לעשות גלגלון, לקפוץ בחבל, לעמוד על הידיים או ראש וכו'. זה משהו שאנחנו הילדים עשינו בפעילות הפנאי ולימדנו אחד את השני. במבט לאחור הרבה מהמשחקיים שלנו כללו תנועה ותקשורת בינאישית.

לעומת זאת, היום, המצב הוא שונה! השתתפתי בפעילות הורה וילד בבית הספר יחד עם בני הבכור, אז הוא היה בכיתה א'. הפעילות כללה את כל המשחקיים ששיחקנו פעם: קפיצה בחבל, קפיצה בגומי, חמישה מקלות, חמש אבנים ועוד. הרבה מהילדים התקשו ולא כל כך הצליחו ו/או התחברו לנעשה.

ברור שיש צורך להתייחס למציאות התרבותית כפי שהיא היום. אני מבינה שלא כל מה שהיה אז יכול להיות גם היום, לטוב ולרע. הורים עובדים שעות רבות יותר, פחות ילדים יורדים סתם ככה למטה (היום הכבישים מסוכנים יותר, יש מודעות לפדופילים, לאלימות ועוד), אנחנו דור שמבין שעל הילדים שלנו צריך לשמור טוב. אבל יש הבדל בין לשמור טוב ולגונן לבין יצירת עיכוב התפתחותי לא לצורך! יש לאפשר חופש מסוים בתוך גבולות המסגרת.

מגיל הלידה ועד גיל שלוש (ואפילו יותר) הפעוטות נמצאים בסביבה מוגנת ומפוקחת ככה זה היה משחר הבריאה ועד היום. תמיד שמרו על תינוקות ופעוטות! ההבדל הוא שפעם היו פחות עיכובים התפתחותיים ואנחנו כהורים צריכים לשאול למה? מה השתנה? הרי הרצף ההתפתחותי מוטבע בנו, כל תינוק בכל מקום בעולם אמור לעבור את אותם שלבי ההתפתחות וע"פ אותו סדר כרונולוגי, אז איך יש שונות כל כך גדולה? איך ישנם ילדים שמתהפכים לראשונה בגיל 3' חודשים ואחרים בגיל 6' ח'? איך ישנם ילדים שמדלגים על שלב הזחילה וישר עוברים לעמידה ולהליכה? איך ישנם תינוקות שמנסים לשבת ע"י הפעלת כוח מיותר של שרירי הבטן (כפיפת בטן) ולא כפי שהתכוון הטבע לעבור לישיבה מעמידת שש או מגלגול הצידה ודחיפה של הידיים? מה שהשתנה הוא "הסביבה ההתפתחותית".

מה היא "סביבה התפתחותית"? המושג "סביבה התפתחותי" טומן בחובו את הגורם המטפל העיקרי בתינוק לדוגמת הוריו, סבים, מטפלת, גננת וכו'. הוא כולל גם את האינטראקציה והתקשורת (המילולית ובלתי מילולית) של התינוק עם המטפלים בו. לעיתים יש משהו שגוי בתגובה ו/ או בפירוש שלנו להתנהגות התינוק ולמעשיו ותגובה שגויה זאת בעצם מעכבת ומונעת מהתינוק מלממש את מלוא הפוטנציאל ההתפתחותי שלו. לעיתים אנו כהורים עושים עבור התינוקות מה שהם יכולים לעשות לבד ולא נותנים להם לחקור ולהתפתח ולא מרוע אלא מהבנתנו הלקויה של מה הוא "הורה טוב", לעיתים אנו שמים את התינוק במנח מאוד מסוים ומונעים ממנו לא במכוון את שאר המנחים או לחילופין לא נותנים לו לעבור ממנח אחד למשנהו ומבצעים עבורו את השינוי במנח, גם כשהוא כבר יכול. מנחים של תינוק קטן הם שכיבה על הבטן, גב והצדדים. בתחילת חייו אנו משכיבים את התינוק בדרך כלל על הגב לעיתים על הבטן אבל מה עם הצדדים? איך התינוק ילמד להתהפך מהגב אל הבטן או מהבטן לגב אם הוריו עושים את השינוי במנח עבורו, גם כשהוא כבר בן ארבעה ח'.

מלבד התנהגות הגורם המטפל, המושג מתייחס גם לסביבה המוחשית, לבית התינוק, למיטתו, למשחקיו, חשיפה למשטחים ולמרקמים שונים ועוד. מלבד כל אלו המאה העשרים ואחת הביאה עמה המון "אביזרי התפתחות" ולא סתם שמתי את המושג הנ"ל במירכאות כפולות, רוב אביזרי ההתפתחות לתינוקות קטנים לא רק שאינם מפתחים חלקם עושים בדיוק את ההפך.  תינוקות היום רואים טלביזיה, נמצאים בטרמפולינות ובסל קל, הולכים עם הליכונים ובכלל מגורים יתר על המידה. על כן הרבה מהתינוקות לא יודעים איך להתמודד עם רוגע, מצב של שקט, הירדמות ועוד.

מלבד "הסביבה ההתפתחותית" צריך לזכור כפי שכבר ציינתי בתחילת המאמר: אנחנו החיה הכי חכמה ולחכמה יש מחיר! תינוקות לא לומדים מהסביבה ההתפתחותית מה שנכון הם לומדים הכל! אין להם יכולת סינון. היכולת הקוגניטיבית שלנו מאפשר לנו מרווח גדול של שונות בינינו לבין אחרים. על כן אין תינוק אחד שדומה למשנהו.

עוד גורם שיש לשים אליו את הדגש הוא שמבחינה אבולוציונית ההתפתחות שלנו היא כלפי מעלה, כל תינוק בריא בסופו של דבר ייעמד וילך! השאלה שלי אליכם היא:

האם לתינוק שזחל זחילת גחון וזחילת שש ורק אז עבר לעמידה והליכה תהיה אותה איכות תנועה כמו לתינוק שמעולם לא זחל? האם לדילוג על שלבי ההתפתחות הסנסומוטוריים יש מחיר?

המחיר הוא איכות התנועה ובטחון עצמי וכן יש קשר עצום בין השניים.

ההשפעה על דילוג שלבים או אי מימוש מלא היא מכרעת ולא תשפיע רק על ההליכה אלא בכלל על מוטוריקה גסה, עדינה, חגורת הכתפיים, יציבה, בלימת נפילות, שיווי משקל, תנועה במרחב, אחיזה של עפרון, טוש,צבע, החוזק של האחיזה (חזק מידי, חלש), היכולת לצייר, לצבוע ולכתוב.

כולם ילכו בסוף השאלה היא איך?

יש לכם שאלות? היכנסו כאן וקבלו מענה >>

_______________

שגית גפרי, מלווה התפתחותית, 054-2132110