אכילה רגשית אצל ילדים

מהסיפור האישי שלי:

כשהייתי בת 18 שקלתי 45 ק"ג- אנרוקסיה קוראים לזה היום
עשר שנים לאחר מכן, שקלתי 100 ק"ג ואז הפסקתי לספור.
עינין האוכל בבית הוריי -שהיה כר גידול פורה בחיי,
היה עניין שמכסה כל מחסור,
מכסה עניין רגשי
מעל עניין כלכלי
וחוסך שיח- כי הפה מלא במיני מזונות.
משבגרתי, המשכתי לאכול
או הפסקתי לאכול..
זה בעצם לא משנה
כי כך או כך הכל סבב סביב השורש "א.כ.ל".
כשנולדו ילדיי…
כבר אז,הבנתי שאוכל הוא מקום של שליטה
של כוח,
זהו מקום שהוריי לא יכלו בשלב מסוים לשלוט בו אצלי,
בכמה יכנס או יצא דרך כל הסוגרים.
והבנתי שזהו כלי נשק בידיי ילדינו,
זהו המקום האחרון בו אנו לא יכולים "להכניע" את הילד.
בנוסף הבנתי שבגלל שהעיסוק בבית הוריי ותשומת הלב
ניתנה דרך האוכל,
כי בעינהם הורה המשאיר את ילדיו רעבים
הוא הורה מזניח…
הבנתי,שילד יכול לקבל המון תשומת לב סביב נושא זה.
ובחרתי…
בחרתי לא לשים את האוכל על השולחן..
(לא כמו שזה נשמע)
שמתי אוכל בשפע בשולחן
אך הוא לא מרכז הבית ולכן, הוא לא על השולחן במובן התודעתי.
אם ילד מילדיי שכח את הסנדוייץ' בבית-אחרי שהוא הבין שזה באחריותו…
אז אני אמא טובה דיה
שלא רצתי אחריו ביום גשום לבית הספר בכדי "להציל" אותו מהרעב
ואם הילד לא ישב לאכול איתנו אחרי שקראנו לו באהבה
אז או שהוא אכל אוכל קר או הסתפק בפרי.
ואני אמא טובה דיה
בחרתי לא להפוך את האוכל
לנשק יום הדין.
כדי שהוא לא יכוון עלינו
ויפגע בנו ולא פחות בילדינו
ואתם?…

אשמח לשמוע אפה אתם פוגשים את השיח הפנימי לגבי האוכל?
אפה אתם פוגשים את השיח מול ילדכם?
האם האוכל הופך לשדה קרב?
האם "ילד טוב משאיר צלחת ריקה?"?
האם אתם לא מסוגלים להכיל את המחשבה שהילד ילך לישון רעב?
האם אתם לא מסוגלים להכיל את המחשבה שהוא ישאר בלי סנדוויץ' בבית הספר?
האם ישנן ארוחות משפחתיות ודוגמא אישית של כבוד לאוכל?
האם אוכלים גם בן הארוחות?

או בקיצור מה ה"רומן" האישי שלכם עם אוכל?
אשמח לייעץ,לכוון ולהתלבט בנושא הכל כך חשוב.

דינה
מנחה ומלווה הורים,משפחה ובני נוער.
0546519137

בּוֹאוּ לַשׁוּלְחָן (חרוזים קטנים לתאבון)

מילים: לאה נאור

בּוֹאוּ בּוֹאוּ לַשּׁוּלְחָן
כִּי הָאֹכֶל כְּבָר מוּכָן
מִי שֶׁלֹא יָבוֹא מַהֵר
כָּל הָאֹכֶל יִתְקָרֵר.

בּוֹאוּ בּוֹאוּ בְּרִיצָה,
יֵש סַלָּט וְיֵשׁ בֵּיצָה
וְתַפוּחַ לְקִינוּחַ
אַחַר כָּך תּוּכְלוּ לָנוּחַ.

מִי שֶׁצָמֵא, מִי שֶׁרָעֵב
בּוֹא אֵלֵינוּ. בּוֹא וְשֵׁב,
מִי שֶׁבָּא – בָּרוּךְ הַבָּא.
בְּתֵאָבוֹן.
תּוֹדָה רַבָּה.