מכירים את זה שמשתלט עליכם מין דכדוך לא מוסבר, תחושת כבידות, מועקה או סתם עייפות לא מוסברת?

לא תמיד ברור מה מתחיל אותם, לפעמים פשוט קמים עם מצב רוח מסוים בבוקר וזה צובע את כל היום שלנו (בד"כ באפור) וארחיק ואומר – על החשק שלנו באמת לחיות ולהיות חלק מהעולם באותו יום.  

כשאני מדברת על מצב רוח, אני מדברת על חוויה מוכרת שחוזרת על עצמה. לא משנה עם זה מצב רוח שמתאפיין ב-דאון או בעצבנות, בכל אחד מהמקרים הללו, זה קורה לנו, אין לנו שליטה על זה וברוב המקרים זה מפריע לנו. זה משפיע על היכולות שלנו, על הצורה שבה נסתכל על עצמינו ועל החיים והצורה שבה נתנהג עם אנשים סביבנו. זה קורה אוטומטית. יש מצבי רוח שקשורים לזמנים קבועים – שביזות יום א' למשל, או בסופ"ש או בחגים מסוימים.

אנחנו מכירים את מצבי הרוח שלנו כל כך טוב, שכבר פיתחנו טריקים איך לצאת מזה, איך לברוח מזה או להתגבר. לדוגמא, ננסה לעודד את עצמינו, לעשות דברים שעושים לנו כיף, להגיד "יהיה בסדר" ו"זה יעבור" ואולי אפילו נצליח קצת להיות שותפים למה שקורה סביבנו. אבל האווירה הכבידה נשארת ברקע. הניסיון לצאת מזה מרגיש הרבה פעמים כמו להילחם בתחנות רוח – לא ברור, מה, איך ולמה. ולמה? כי כל הנסיונות האלה לא באמת מאפשרים לנו להתמודד עם מה שיושב מתחת למצב רוח הזה.

אפשר להגיד שמצב רוח זה מצב שבו אנחנו נתקעים עם רגש קבוע, משהו לא גמור, שלא חווינו עד הסוף, זה יכול להיות משהו מהעבר הרחוק שלנו, או משהו שקורה עכשיו בחיים שלנו ואנחנו מתמודדים איתו, מתוך הרגל בצורה הקבועה של להיכנס למצב רוח (גם אם מה שאנחנו צריכים לחוות שם זה התרגשות ושמחה). בנוסף, אנחנו מאוד מושפעים אחד מהשני ומהאווירה כללית שנוצרת במקום מסוים. אם תסתכלו על המצב בו אנחנו נמצאים היום, עם כל הפחד והכאב והשנאה שיש באוויר, אי אפשר שזה לא יחדור או ישפיע, זה טבעי ונוגע בכולנו. הקושי מתחיל כשאנחנו נתקעים עם זה – עם הפחד או העצב ולא יודעים איך לצאת מזה.

מצב רוח הוא אנטי אינטנסיביות – במקום לחוות משהו בצורה עוצמתית ולתת לו למלא אותי, להזיז אותי ולהמשיך הלאה – אני מווסתת, משטיחה פונה להרגל (ובהרגל אין אינטנסיביות, תשומת לב או עניין מיוחד).

מצב רוח הרבה פעמים מתפתח בגלל שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם משהו אמיתי שמפריע לנו או שמתעורר אצלנו, כמו רצון למשהו מסוים. הוא משרת אותנו בזה שהרבה פעמים הוא שולח מסר לא ישיר לסביבה שמשהו מפריע לנו או משהו צריך להשתנות. הבעיה בזה שלא תמיד ברור מה! לא לנו וגם לא למי שנמצא לידינו. ואם נסתכל על מה שזה עושה במציאות זו "טקטיקה" שגורמת לנו לפגוע בעצמינו, לבזבז זמן יקר, להחליש את הרצון שלנו, הכוח שלנו והיכולת שלנו להיות עם מה ומי שיקר לנו. בתוך מצב רוח קבוע קשה לנו להיות בהירים לגבי הדינמיקה שמובילה אליהם ולכן גם קשה לנו לעצור משהו בהתנהלות שמזיקה לנו, קשה לנו להרגיש עד הסוף ומתוך תחושות חדות לצאת ולטפל במה שצריך.

מצב רוח מופיע בגוף. אנחנו מרגישים שאנחנו בתוך משהו מוכר, אוירה קבועה מלווה במחשבות מסוימות אבל לא תמיד שמים לב שיחד עם זה קורה משהו לנשימה שלנו, להחזקה של שרירים באיזורים מסוימים, מאמץ קבוע או חוסר תחושה. הצורה שבה יופיע הדפוס בגוף היא קבועה ולכן ניתן ללמוד להרגיש אותה ולהשתמש בגוף כדי "לשבור" את התבנית. כדי להפסיק את המצב רוח דרך שינוי הדפוס בגוף.

מצב המלחמה שבו אנחנו נמצאים כרגע מעלה הרבה רגשות ופחדים. דווקא במצב הקיים אנחנו זקוקים לייצר ההישרדות שלנו להיות במיטבינו, להיות גמישים, חדים וזריזים כדי שנוכל לעבור בקלות ממצב חירום בו אנחנו מגנים על הילדים שלנו ועל עצמינו, בצורה הכי יעילה וכשזה נגמר לחזור ל"חיים הנורמליים" בלי לקפוא עם הפחדים והדאגות, או להיות כל הזמן במצב של פאניקה או להיכנס לפאסימיות כבידה.

תנו למצב האינטנסיבי הזה להשפיע עליכם, לגעת בכם ולהפחיד. כי זה מפחיד! תנשמו הרבה יותר בתקופה הזאת ותנו לאינטנסיביות הזאת להעיר ולחזק אתכם. אם אתם מרגישים שאתם צוללים לתוך מצב רוח מוכר, הרגישו איפה אתם מחזיקים מאמץ מיותר, דריכות או כבדות, הרפו והסכימו להרגיש עד הסוף את מה שיש.

מאחלת לכולכם המשך שקט ובטוח

_________________________

נועה אבירי, שיטת גרינברג. שינוי דפוסים דרך הגוף