כילדה (אימפולסיבית), שנאתי במיוחד כשהציעו לי לנשום עמוק או לספור עד עשר, מבחינתי כשמעצבנים אותי אני מתעצבנת, וברגעים האלו אין סיכוי שאתפנה לספירה או לנשימות.

חשתי שבשונה מילדים אחרים בסביבתי, אני נוטה לעיתים להגיב באופן לא פרופורציונאלי  וכמעט תמיד הצטערתי אח"כ. בדיעבד (אבא ואמא אתם מושלמים – פשוט לא היו לכם הכלים), אני יכולה לומר שהייתי מאוד שמחה אם מישהו אז היה מסביר לי מה העניין ומה אני יכולה לעשות כדי להתמודד אחרת.

למעשה, כל הילדים מתמודדים עם אימפולסיביות ברמה זו או אחרת, אבל ישנם ילדים שקשה להם יותר לשלוט על הדחפים, וישנם גם כאלו שסוחבים אותה איתם לבמהלך חייהם כבוגרים. פעמים רבות אפשר למצוא התנהגות אימפולסיבית לצד קשיי קשב.                                       מבלי להיכנס לפרטים, הסיבה לכך נעוצה בתפקוד שונה של האונה הפרונטאלית, (המיצחית) אשר האחראית בין השאר גם על ויסות תגובה.

איך ניתן לעזור לילד אימפולסיבי?

התמודדות עם אימפולסיביות דורשת מאיתנו, ההורים, סבלנות, דוגמא אישית והצגת אופציות חלופיות להתנהגות האימפולסיבית. הטחת האשמות או ביקורת לא יואילו, אלא רק ייצרו תסכול ויעוררו את "הרצון הנגדי".

• הכרה בבעיה – הבנה שיש קושי היא תמיד תחילתו של פתרון. אפשר להתחיל בלספר על הקושי שלי – ההורה ואח"כ לדבר גם על הקושי של הילד, כמובן שזה תלוי גיל וחשוב שיעשה ללא תיוג כלומר לא – "אתה ילד שקשה לו להתאפק", אלא – "אתה יודע שלפעמים קשה לי להתאפק האם גם לך זה קורה", או "שמתי לב שהיה לך קשה להתאפק, מה אתה חושב שאפשר לעשות", או "מה יכול לעזור לך". אח"כ אפשר לספר מה הכלים בהם אפשר להשתמש.

• מילול רגשות – ילד שלמד לומר "אני כועס" ירגיש פחות צורך להרביץ.  הדרך לעשות זאת היא ע"י הדגמה – "אני כועסת עכשיו, עוד כמה רגעים ארגע ואח"כ אוכל להקשיב לך". ובהמשך "אני רואה שאתה כועס…"

• מעבר מראיה של שחור לבן לראיית גוונים – שכלול ההתנהגות והכרה בכך שיש מספר פרשנויות לכל סיטואציה ומספר אפשרויות פעולה. הרעיון הוא לנסות להעלות ביחד עם הילד מספר פרשנויות להתנהגותו של האחר או מספר דרכי פעולה עבור כל סיטואציה, הבנה שבהמשך תוביל להאטת תגובה ושקילת האפשרויות.

• הפנית זרקור לרגש ולתחושה- לשאול "אני רואה שקשה לך. מה אתה מרגיש?"

ובשלב הבא גם איפה בגוף אתה מרגיש את זה (שורף בבטן, כיווץ בכתפיים וכו'). לאט ובהדרגה הילד ילמד לעצור ולהתבונן, תחילה לזהות את הרגש ובהמשך את מה שהרגש עושה בגוף ואיך להתנהל עם התחושה.

• התמקדות בנשימה (כן אותו לנשום עמוק זה ששנאתי בילדותי) – נכון לערוך את ההיכרות עם הכלי הזה לא בזמן שהילד כועס או סוער.

1. לגדולים – בהנחת ידיים על האיברים. לקטנים – בשכיבה מניחים בובה קטנה על הבטן ולומדים לנשום לבטן. בשלב שני מעלים אל הצלעות ומלמדים לנשום לצלעות ולבסוף לכתפיים.
2. לבקש מהילד לרוץ כמה סיבובים במעגל. כשעוצר לבקש לשים לב להרגשה. אח"כ לנשוף בבועות סבון ולשאול שוב על ההרגשה.
3. לפני שינה לשכב במיטה ולנשום לאיברי הגוף, קודם לאצבעות הרגלים אח"כ לכל כף הרגל, לשוק, לירך וכדומה.

המטרה ללמוד להתבונן וללמוד על השפעתה העצומה של הנשימה על הרגעת הגוף ובכלל.

• למידה דרך הגוף – אפשר ללמוד המון בעזרת משחקים ודרך הגוף. הנה משחקים שישפרו את יכולת הוויסות:

1. לרוץ מהר ועם השמעת צליל מוסכם לעבור להליכה איטית מאוד, יש להקפיד ללכת מספיק זמן בהליכה איטית כדי לאתגר את הצורך בפעולה מתפרצת. אפשר להחליף תפקידים, כך שגם אתם רצים (סביר שזה יצחיק אותם מאוד).
2. לרקוד על ניילון פצפצים לצלילי מוסיקה ובעצירתה לעמוד כפסל. במשחק הזה המשתתפים נדרשים לעצור במפתיע – עצירה של פעולה שגורמת עונג היא אתגר במיוחד לילדים עם קשיי וויסות.
3. לתת לילד להעתיק ציור מסוים עם הרבה פרטים (תואם גיל כמובן) – תרגול של פעולה איטית.
4. שימוש במשחקי קופסא שדורשים וויסות.

בסופו של יום, אני באופן אישי משתדלת לא לשכוח, שאימפולסיביות היא גם תעוזה, יכולת לקיחת סיכונים, אומץ והרפתקנות, כך שלא הייתי רוצה למגר אותה לגמרי.