תגידו רגע, אפשר שאלה?

אני שומעת הרבה הורים את המשפט "אין לי זמן"

ולפעמים גם אני מוצאת את עצמי אומרת לי בדיוק בדיוק את אותו המשפט..

אז אני שואלת..

מה קרה לסתם רביצה משותפת על השטיח בסלון? ולאן נעלמה הבהייה העצלה בשמיים לרגע? מדוע אנחנו מרגישים כל הזמן שחייבים לעשות משהו? אחת אולי אנחנו מבזבזים זמן יקר??

אנחנו מנסים כל העת לדחוף עוד ועוד כדי להשיג את מטרתינו – דוהרים קדימה , מניעים , מזיזים, דוחפים ולא מוותרים..

ברביצה המשותפת על השטיח -רק למס' רגעים (ביננו, למי יש זמן לרבוץ יותר מזה??!!??!)       אפשר לגלות שזה ממש נעים לפעמים רק להיות לרגע בתוך הרגע, להתבונן פנימה ולהנות מכאן ועכשיו.

מזווה פנימי משובח מכיל מלאי מספיק של סל מלא כל טוב – ספונטניות ,התלהבות , סקרנות, והתפעמות..

תהיתי בשאלה הזו ממש הרגע , כשלרגע מצאתי את עצמי אומרת לעצמי : "אין לי זמן"…..

אז הלכתי לאיזה רגע לרבוץ על השטיח בסלון – ועל הדרך יצא לי טיפ עדכני לכל שעה , גם ליום וגם ללילה :))

מאחלת לכולנו שבוע נהדר,וחג פורים שמח במיוחד !