בשבועיים האחרונים הרשתות החברתיות בכלל והפייסבוק בפרט הפכו לשדה קרב.

המקלדות הפכו למכונות ירייה משוכללות ואנשים יורים לכל עבר.
יש נפגעים. המון.

מילים יכולות לפגוע, לפצוע ואפילו להרוג.

לא אני המצאתי את המשפט "חיים ומוות ביד הלשון".

הנפגעים בני כל הגילאים, העדות, הדתות וכל הקשת הפוליטית.

(בתמונה – טקסט אמיתי ובחרתי את אחד העדינים… בחיי.)
 

זה מתחיל מפרסומים מדויקים הכוללים תמונות, פרטים ואינפורמציה שכוחות הביטחון מבקשים

שוב ושוב להצניע וממשיך לשנאה מילולית תהומית בין אדם לאדם שלא היתה מביישת את גדולי השונאים שקמו אי פעם לאנושות בכלל ולעם היהודי בפרט.

מלחמת עולם וירטואלית, קשה, נוראית ולא מתפשרת בשום צורה.

ילדים ובני נוער נחשפים למלחמה הזאת.

קוראים אותה, מגיבים לה ולומדים שהחוק היחיד במלחמה הזאת הוא שהכל מותר.

הם לוקחים חלק פעיל מאוד במלחמה הוירטאולית ברשת.
הם מסתכלים עלינו, על ההתנהגות שלנו ומבינים שמותר לוותר על כל ערך שאי פעם לימדנו אותם.

חברות? סובלנות? קבלה? הקשבה? אמפטיה? מחילה? הכלה? אהבה?

הכל שטויות במיץ עגבניות.

שנאה זה שם המשחק וילדים אוהבים לשחק.

אם לאבא מותר לאחל מוות לחבר מהעבודה שחושב אחרת ממנו – גם לילדה מותר.

אם אמא יכולה להתפלל לרצח של ילד – גם הילד שלה מצטרף לתפילה.

בואו נשחק את משחק השנאה.

כלי המשחק – מחשב/סמארטפון/פייסבוק/וואטסאפ

המשחק פועל רוחבית.

לא משנה באיזה צד של הקשת הפוליטית.

לא משנה אם אתה דתי, חילוני, ערבי, יהודי, להט"ב, נכה, יפה, מכוער, שמן, רזה…

לא משנה כבר מה הסיבה לשנאה. מותר לשנוא וכל האמצעים כשרים.

האצבעות יורות והרשת סופגת הכל.

מי שטוב בעריכה גראפית או בעבודה עם פוטו שופ מקבל הרבה יותר נקודות.

מי שמצלם את עצמו שר ומנגן טקסט המורכב מקללות בשפות שונות מקבל בונוס.

המטרה לקבל כמה שיותר לייקים ושיתופים.

כך נדע מי המנצח ומי המפסיד.

מי אוהב להפסיד? אף אחד.

אז בוא נשתדל לשנוא יותר.

בוא נביא את השנאה לידי תחכום וגאונות שהשטן לא ברא.

אני אהיה אלוף השנאה לשנת 2014!

אף אחד לא ישבור את השיא שלי!

We are the champions

(מחיאות כפיים סוערות)

אבל במלחמה, כמו במלחמה – כולם מפסידים.

אף אחד לא באמת מנצח… אף אחד לא חסין… אף אחד לא נשאר שלם…

אני תוהה ביני לביני איך אוכל להסתכל בפניה של חברה טובה, שבימים אלו מפרסמת בלי סוף השוואות בין היטלר ל…

איך אוכל לחלוק מרחב משותף עם חבר יקר שעסוק כל הזמן בלאחל מחלות ומוות בייסורים ל…

איך אוכל להביט בפניו של תלמיד שמשתמש במילים וסיסמאות שהוא בעצמו לא מבין את משמעותן…

איך אוכל להסתכל על מנהלת ביה"ס שמבקשת נקמה ב… שאחת מהמורות בקבוצת הוואטסאפ היא…

ואיך עלי לענות לבני הצעיר ששואל/אומר בתמימות "איזה מסכן ילד שאבא שלו עובד בלהיות מחבל"…

האם אצליח להסביר לילדיי האהובים שזו רק אמוציה, שאנשים במצב כמו של היום נמצאים בסערת רגשות ומרשים לעצמם להגיד דברים רעים.. שהם לא באמת מתכוונים לזה..

אולי הם כן?

האם הילדים שלי יאמינו לי?

האם אני מאמינה לעצמי?

האם גם הם, הגוזלים שלי, לוקחים חלק במלחמה הזאת?
הרי בימים רגילים הם נמצאים שעות מול המחשב ובימים כמו עכשיו הזמנים הללו מתארכים.

אני מעדיפה שהם יהיו בבית, קרובים למרחב מוגן, קרובים אלי, בחדר שלהם, שאדע כל הזמן איפה הם נמצאים..
הם נמצאים בשדה קרב.

אני הכנסתי אותם לשם.

לא נתתי להם רובים, אבל חברתי אותם למקלדת.

הם חיילים בצבא הרשת.

חשופים למלחמה הוירטואלית צמאת הדם.

ובמלחמה כמו במלחמה יש קורבנות.

תשמרו על עצמכם ילדים שלי.

אוהבת אתכם מלא

אמא

 

________________

ליאת תבורי, מומחית לילדים ונוער, מתבגרים,