איך (והאם) אנחנו מציבים גבולות בהורות שלנו? 

…"אם הייתי מקבל/ת שקל על כל פעם שהילד שלי אומר אני רוצה… "

כן, כולנו חווים את תופעת ה"אני רוצה". הילדים היום, ואולי הילדים תמיד, רוצים. רוצים הכל, בא להם. מתחשק להם. אינספור פעמים שהילדים שלי מוציאים מהפה את המשפט "אמא אני רוצה"…

ואני – תמיד מתחילה בדילמה – כן או לא… לתת? לאפשר? או לומר לא? הרי הרבה יותר קל לומר כן, וכמה כבר אפשר לומר לא? ושאלת השאלות: מה יהיו ההשלכות לכל מענה?

אז אני מוצאת את עצמי לוקחת נשימה לפני, בודקת עד כמה אני יכולה להיענות לבקשה, מבלי לעבור את הגבולות שהצבתי לעצמי ולהם, ובמידה שלא, חושבת גם על אלטרנטיבות שאפשר להציע…

וכמובן מכינה את עצמי לתוצאות הצפויות 🙂

מודה שזהו תהליך פנימי שלקח לי הרבה זמן לאמץ.

אבל עם יד על הלב – לכמה מאיתנו לא התרחש התהליך שמוצג בתרשים הבא?

**התרשים הוא בהומור ואינו מהווה בשום אופן המלצה או הבעת עמדה 😉

להלן התרשים, גם בגדול. כמובן מתובל בהומור:

מתחברים:)? שתפו:  

היכן נכונה הצבת הגבולות בהורות שלנו, ומתי ניתן להרפות מעט?