אף אחד לא מספר לך את האמת על מה עומד לקרות. את מתבוננת סביבך, כולם מלאי אהבה ליצורים הקטנים, הוליווד מלעיטה אותנו בדימויים מרהיבים על אימהות, כולם מלאי אושר לרך הנולד, גם את! אבל יש שינוי גדול בין תחושותייך ומחשבותייך בינך לבינך ובין התחושה של אימא שלך, למשל…

את חווה חוויה ענקית, שינוי מאד משמעותי באורח החיים, סדרי העדיפויות, התמודדות עם הסביבה, ביחסים עם בן/בת הזוג, המקום שלי ושל צרכי בחיים… ועוד…

כשאני מוצאת את עצמי פנויה למחשבה, עולות בי תחושות שקשה לי איתן. לא פשוט להבין מה קרה לסדר העדיפויות שלי, לזוגיות שלי, למקום שלי בחיים..

 למשל: כ ע ס ! ! !

מותר? אפשר לדבר על זה?

על מי?

על כולם. על בן הזוג, על אימא לי, על אחיות, על חברות, והנורא מכל שאני כועסת אפילו על התינוק שלי. אוי, איך זה קורה? האהוב הקטן שצמח בתוכי, שהוא חלק ממני, מעורר בי כעס וחוסר סבלנות.

למשל: אני מוצאת את עצמי ממש ממש עצבנית כשהוא לא ישן, כשאני הלומת חוסר שינה והוא דורש עוד ועוד מתשומת ליבי, הזמן שלי, העיסוק שלי…

ניתן לפרט את סיבות הכעס כלפי כל אחד ואחת בעולמי. אך נימוקי כעסך לא הם הבעיה. הבעיה היא הביקורת העצמית שלך שעולה. איך זה קורה לי? למה אינני מגיבה בהתלהבות בלבד מהתקופה הזאת? מה קורה לי שאני מתגעגעת אפילו לעבודה שלי?

קשה לך לחלוק את הרגשות הללו. עם מי? איך תהיינה התגובות? מה יגידו עלי? על האימהות שלי?

יש בעיה עם הלגיטימיות של מחשבות כאלה. הן נאגרות ללא מוצא בפנים, את מתירה לעצמך להביע אותן, את כובשת את התסכול, ללא מענה. את מרגישה לפעמים שבא לך לצרוח, או שאת בוכה וזה נראה כאילו ללא סיבה.

ל א   פ ש ו ט ! ! !

אולי מתגנבת תחושה של: אני לבד, ללא קשר לאנשים שסביבי, לתומכים הרבים, ויש תומכים, אולי יותר מידי..

ומה עם בן הזוג? מה תפקידו, לדעתו? לדעתך? לדעת אימא שלך? לדעת חברות?

את מרוצה? סומכת עליו? רוצה ממנו משהו אחר? אומרת? בולעת בתוכך? חוששת לאמור?

ועוד… ועוד… הרהורים וערעורים…

והאמת החברתית על תפקידך, על רגשותייך, על צרכייך. את שלמה איתה? היא האמת שלך? הרצון שלך? 

לכל אחת מאתנו יש  "שריר" סמוי בין הלב אל הראש. את השריר הזה קשה לאמן בכוחות עצמנו. עלינו לפנות למקורות ידע ואימון נוספים לנו ולרצון שלנו.

למה הכוונה?

כיום יש לכל אחת מאתנו תמונה של העולם בתוכו היא מתנהלת, היא מכירה באילוצים, במכשולים, בחוסר האונים שמתקיים בחלקים מתוך חייה.

קשה לוותר על התמונה הזאת, כי זו התמונה עליה גדלת כל חייך. בעצם, את לא בחרת את אופן החשיבה הזה. אחרים בחרו עבורך, ההורים, חברים, החברה.. והנה את לא עונה לציפיות, שנוצרו אצלך כתוצאה מההשפעות וההטבעות האלה, אלה נחרתו על לוח ליבך ונדמה שזו את…

את עכשיו משוכנעת שזו האמת אין בלתה. ומן המקום הזה מופעלים רגשותייך ותסכולייך.

מן המקום הפנימי הזה נובע חוסר הלגיטימציה שאת מעניקה לעצמך, מכאן רגשות האשם. מכאן הביקורת העצמית.

הבעיה מתחילה כשאת מאמינה שזו היא המציאות.

את מגיבה בהתנהגותך למציאות הזאת.

אולם האמת היא שהמציאות של כל אחת נבנית בה, על פי "אמיתות" שהיא מורגלת בהן מאז… שחר ילדותך, או הניסיון שלך, או ההשכלה שלך.. וכו'..

הקושי ליצור את השינוי קיים משום הנוחיות שבהרגל המוכר, משום החשש מהתגובות של האנשים שסביב, משום המוסכמות החברתיות, משום החששות  מאי הוודאות.

חשוב לדעת שההחלטה להשתנות לא תיצור את הפתרון. כל אחת צריכה יד מושטת ומנחה. לא מבני המשפחה, את אלה כבר הפנמת, אלא מנחה מקצועי, שאת משוחררת ממחויבות כלפיו, שמותר לך לכעוס עליו, ללמוד ממנו, להתנגד לו וכו', מישהו שאין לך היסטוריה של הרגלים איתו.

אולם אסור להזניח את הרגשות הללו. רגשות חוסר הלגיטימציה יש להם התפתחות לגושים של השפעה קשה על כל אחת שנושאת אותם בקרבה.

חשוב ללמוד לשחרר, למצוא את המקום הנכון להביע, ללמוד כלים לטיפול בחוסר הלגיטימציה הזאת..

גם את וגם משפחתך תיהנו מפירות הלגיטימציה. ויש להבין את המפתח לשחרור הנפלא הזה.

חשוב שתביני: את לגיטימית, הקשיים שלך לגיטימיים, המחשבות שלך לגיטימיות, הרצון להשתחרר מן המועקה לגיטימי..