הארכיבישוף דזמונד טוטו, חתן פרס נובל לשלום, אמר כי הישראלים והפלסטינים מתנהגים "כמו ילדים" משום שהם מנסים להאשים זה את זה בסכסוך המתמשך. (כותרת מ – ynet)

שאלה: דרגת ארכיבישוף בצבא השם הנוצרי, שוות ערך לסגן אלוף בצה"ל?

לא שיש לזה קשר, סתם רציתי לדעת.

אין ספק שכל אדם שחי בעולם בכלל ובמדינתנו הקטנה בפרט, הפך לאחרונה למומחה לענייני צבא,

מלחמה, אסטרטגיה, כלי נשק, היסטוריה, פוליטיקה, מיגון, טיגון וקללות בערבית.

למה טיגון? כי הילדים שלי (כמו שלכם) בחופש ובא להם פיתה עם חביתה. בדיוק עכשיו כשהתיישבתי

לכתוב על הארכיבישוף. חצופים!

אין לי בעיה עם זה שהאדון דזמונד טוטו מביע דעתו. אם לחנין מותר, אז גם לטוטו מותר.

יש לי בעיה עם מה שהוא אמר. החלק של הילדים.

אני לא מכירה את דזמונד באופן אישי ואולי זה לא נאה שאני פונה אליו בשמו הפרטי,

אבל הסיכוי שהוא יקרא את מה שאני כותבת… יאללה נזרום על קז'ואל..

דזמונד, אני לא יודעת מה מצבך המשפחתי, האם אתה נשוי? יש לך ילדים?

אני כן יודעת שכשילדים רבים, הם ממצים את הריב אחרי 3 – 5 דקות שזה פחות מהזמן הנדרש להיות

במרחב המוגן.

אחרי עשר דקות נוספות, הם לא זוכרים על מה רבו ויש סיכוי גדול מאוד שעוד 47 דקות בדיוק

הם יריבו שוב על משהו אחר.

אתה מבין דזמנודוש, אתה יושב לך שם בכנסיה היפה שלך ומעביר ביקורת על הישראלים והפלסטיניים.

זה נהיה טרנד להעביר ביקורת על עמים, מנהיגים, דתות, מגדרים ומגזרים – אני מוכנה לזרום עם זה ואפילו לתרום את

חלקי, אבל מה הקשר לילדים?!

עזוב אותם דז, באמא'שך.

אם היינו נותנים לילדים לנהל משא ומתן, כבר מזמן הינו שוכחים על מה רבנו והיה פה שלום כולל.

אף ילד לא נולד עם דעות פוליטיות.

זה אנחנו, המבוגרים שמשרישים בהם דעות, ערכים, רעיונות וכו'

אנחנו, המבוגרים, שיושבים ליד מקלדת או סמארטפון ומעלים בלי סוף סטאטוסים מלאי שנאה והסתה

לרשתות החברתיות.

אנחנו, המבוגרים, כותבים טוקבקים לימין ולשמאל, בעד הנגד ונגד הבעד, בלי לחשוב לרגע על מי קורא אותם.

אנחנו, המבוגרים, מצלמים את הילדים הקטנים שלנו מחזיקים שלטים עם ברכות/קללות/תפילות..

אנחנו, המבוגרים, משתפים  סרטונים של "זמרים" נטולי כישרון וחשופי חזה שעיר שכתבו, הלחינו

ובעיקר ביצעו שירים על אהבת הרצח ושנאת האדם והפזמון החוזר שאומר, השם יקום דמם…

אנחנו, המבוגרים, ניזונים ומחוברים בלי הפסקה לתקשורת צהובה שמפמפמת תמונות זוועה, הקלטות

ואינפורמציה מיותרת ולא רלוונטית שוב ושוב ושוב…

והילדים?!

הילדים בחופש גדול.

רוצים לעשות כיף. להנות לחצות גבולות… אפרופו גבולות…

יצאתי עם הבן שלי לסידורים. קפצנו לתת חשבונית בביה"ס בו אני מלמדת.

(יש שם מרחב מוגן, בדקתי.)

פגשנו את נאסרין. מכפר קאסם. היא עובדת שם.

מנקה ומסדרת את בית הספר כאילו זה הבית הפרטי שלה.

כולם מכירים את נאסרין והיא מכירה את כולם. יודעת את השמות של כל הילדים.

היא היתה עם הבת שלה.

אני הכרתי לה את הנסיך שלי והיא הציגה את הנסיכה שלה. חייכנו. כולנו.

נאסרין הציעה להכין לנו כוס תה וניגבה מיד טיפת מים שנשפכה לנסיך על השולחן.

סירבנו בנימוס רק מהסיבה שתה לא הולך טוב עם 35 מעלות בצל.

כשהלכנו חזרה לאוטו, אמר לי רותם (12), היא (נאסרין) מאוד נחמדה. יש לה חיוך טוב כזה.

שתקתי. חיבקתי.

אתה מבין דזמונד, ילדים לא מתנהגים כמו גדולים.

ילדים יכולים לריב וחמש דקות אחרי זה להיות החברים הכי טובים.

לא מעניין אותם אם אתה כומר נוצרי, גנן מוסלמי או מתנחל יהודי.

מעניין אותם כמה אתה טוב בכדורגל.

אז בחייאתק יא ארכיבישוף, תמשיך להטיף לשלום ואחווה, תקשיב לוידויים של אנשים,

תתפלל ליושב במרומים שהקבוצה הנכונה תנצח במונדיאל ותוציא את הילדים מהמשוואה הזאת.

אולי כדאי שגם אנחנו נעשה את אותו הדבר.

קרא עוד על ילדים והמצב הבטחוני>>

________________________________

ליאת תבורי, מומחית לילדים ונוער, מתבגרים