בגיל חמישה חודשים אנחנו יכולים להתחיל לכוון להרדמות עצמאית של התינוק. ולמה? כי רק בגיל הזה אנחנו יכולים להניח שהמנגנון האחראי על הפרשת הורמון השינה – בשל.

ז"א שבכל רגע לפני כן, גם אם המנגנון בשל וגם אם לא – לנו אין וודאות לגבי זה,

ויכול להיות שהתינוק אכן זקוק לעזרה בהרדמות.

יש כמובן תינוקות שהמנגנון מבשיל לפני גיל חמישה חודשים, אבל כיועצת שינה, אני לא מתערבת לפני גיל חמישה חודשים – על שום חוסר הוודאות הזו.

מה בעצם קורה בהרבה משפחות?… בגיל צעיר (מאשר חמישה חודשים) מרדימים את התינוק עם גורם תלות – שזה מאוד רווח והגיוני. ברור. אבל גם שהתינוק עבר את גיל חמישה חודשים ואפשר לכוון להרדמות עצמאית, לא תמיד יודעים בעצם איך לעבור למצב הזה בהדרגה ובהקשבה ליכולת ההסתגלות לשינוי.

ועוד דבר קורה – לפעמים דווקא כן מצליחים ליישם הרדמות עצמאית ואפילו זה מגיע מהתינוק עצמו. והכל מתקתק… וההורים מרוצים. ואז… יש וירוס חום או ענייני בקיעת שיניים וכמובן שאז נותנים יותר הכלה, ובידיים ומנענעים ומלטפים ועוזרים לתינוק הקטן שסובל ומרגיש פחות טוב. וזה בסדר גמור!

הקושי הוא כאמור בחזרה להרגלים שהיו לפני, כלומר להרדמות עצמאית, עכשיו שמרגיש טוב.

כלומר, יש קושי בלהחזיר או ליצור את ההרדמות העצמאית.

או קיי, אז ההרדמה בערב לא קורית בהרדמות עצמאית אבל למה הוא מתעורר לאורך הלילה?

וזה כמה פעמים!!!… למה?

זה בגלל העובדה הבאה:

שנתנו מורכבת ממחזורי שינה. בתום כל מחזור שינה, ישנה התעוררות ואז חזרה למחזור שינה נוסף. כך זה קורה. אנשים (תינוקות, ילדים, בוגרים) שמיומנים בהרדמות עצמאית, אכן מתעוררים וחוזרים לישון בקלות כי כאמור מיומנים בהרדמות עצמאית.

אבל, אם התינוק/הילד רגיל להרדם עם גורם תלות כלשהו (למשל, מציצה מבקבוק עד הרדמות, יניקה עד הרדמות, נענוע, ליטוף, נוכחות ההורה ועוד) הוא יזדקק לגורם התלות כשקם ממחזורי השינה גם בלילה.

עם זאת, גם תינוקות שנרדמים רק עם גורם תלות כלשהו, יתכן וישנו ברצף כמה שעות לאורך הלילה וזאת משום שיש שעות בלילה בהן רוב השינה היא שינה עמוקה והשראת השינה גדולה ולכן למרות חוסר המיומנות, לא יקומו כל מחזור שינה.

אבל בשעות אחרות, כן יקומו.

זו אחת הסיבות העיקריות ללמד הרדמות עצמאית.

זה תהליך הדרגתי – ולמה? – כדי שיהיה קל להסתגל – קל לתינוק/לילד.

ולמי עוד – להורה! כי לפעמים להורה קשה יותר מאשר לילד.

התהליך – חשוב שיהיה הדרגתי ומכיל (את ההסתגלות) ויתקדם צעד אחר צעד, תוך כדי הפחתה של רמת המעורבות של ההורה בהרדמה – עד למצב שהתינוק/הילד נרדם ללא נוכחות ומעורבות ההורה.

כשאנחנו פועלים בהדרגה, אנחנו בונים את המסוגלות של התינוק/הילד תוך בטחון והקשבה. וכך גם מושגת האמונה שלו בעצמו וביכולתו להרדם לבד.

תחושת מסוגלות חשובה מאוד.