גיל ההתבגרות, לא, זה לא פשוט…

לפני מס' שנים, קמתי והכרזתי:

ילדודס, נוסעים לספארי ואח"כ פיקניק עם הלובינסקים בפארק. סבבה?

שמחה גדולה וטריללה… איזו אמא מגניבה אני.

ארזנו את עצמנו + צידנית + מצלמה + שונות ויצאנו שמחים וטובי לב לדרך.

רק אנחנו, הלובינסקים וחצי מדינת ישראל.

בקטנה.

הזענו להנאתנו במסלול ההליכה, צפינו במשפחה של "בבונים" הבוחרים להתעלם לחלוטין מהשלט האוסר על האכלת חיות ומאכילים בכיף את הג'ירפות בשקית הריקה של הבמבה…

ביקרנו את הקופים, הפינגווינים והצבים, סירבנו בנימוס תוקפני לכל בקשת "אמא תקני לי" ואז…

נכנסנו למכוניות ונסענו בכביש לכיוון מתחם האריות.

התרגשות גדולה.

בצד ימין, אגם מלאכותי, המזכיר יותר שלולית בוץ גדולה ובתוכה משכשכים להנאתם משפחת היפופוטמים חביבה, כשעל גבם סוגים שונים של ציפורים. בשבילים מסביב פוסעים אילים, זברות

ושאר מיני חיות יפיפיות.

על הכביש עצמו פוסעת בת יענה. עצומה בגודלה.

מה הקטע של החיה הזאת?

היא ציפור? דינוזאור מחמד? ג'ירפה עם נוצות? מה זה הדבר הזה?!

הנ"ל מנסה לדחוף ראשה לכל רכב שעובר, אולי יש שם משהו לנשנש..

(אל דאגה כפרה, המשפחה של הבבונים בדרך, בטח יש להם איזו שקית ניילון במיוחד בשבילך)

באותו רגע חשתי צורך עז להעשיר את ילדי בסיפור הידוע על בת יענה הטומנת ראשה בחול על מנת להסתתר מהצרה המגיעה אליה.

"אם אני לא רואה – אז אין צרה" סיימתי את השיעור בחידוד לשון עלוב משהו,

אבל הרגשתי טוב עם עצמי.

———————————

שלשום, אחרי שתי הצגות של "על גגות תל אביב" (פרטים למטה),

דיווחנו, השחקנית שלי ואני, למנהלת בית הספר, על תלמידה ששיתפה אותנו על חרם שעשו עליה בפייסבוק. הילדה שבכתה דקות ארוכות ללא הפסקה, הוסיפה והראתה צלקות של חתכים שהיא עשתה לעצמה על היד בעקבות המקרה.

* "קטרים" (חותכים) = ילדים ובני נוער החותכים את עצמם במקומות שונים בגוף בטענה שהכאב הפיזי  

   מקל על הכאב הרגשי.

תגובת המנהלת: "עזבו שטויות. אנחנו מכירים אותה, היא גוזמאית"

ניסיתי והוספתי, אבל היא "קטרית"!…

שטויות! ביטלה את דברי המנהלת, היא בטח קיבלה מכה…

אני מודה שהמנהלת אישה חביבה וטובת מראה ואינה דומה כלל לשום בעל חיים.

בעיקר לא לבת יענה…

באותו ערב, סטאטוס שפורסם ע"י נערה בכיתה ז' מביה"ס במרכז הארץ (מצ"ב תמונה).
בהמשך לכתיבת הסטאטוס, הילדה בלעה כמות גדולה של כדורים והיא מאושפזת בבית חולים.

העצוב בסיפור, מעבר למקרה עצמו, שאף ילד או הורה שראו והגיבו לסטאטוס של הילדה, לא טרחו להתקשר להורים שלה, שלא ברור בדיוק איפה הם היו בכל הזמן הזה.

בת יענה?…

העולם הוירטואלי בכלל והמציאות בפרט הם ספארי.

כל אחד הוא חיה אחרת.

יש אריות, בבונים, זברות, פילים, ארנבות..

ויש גם בת יענה.

אחת כזאת שאם היא לא רואה – אז אין צרה.

איזו חיה אתם בוחרים להיות?

מאחלת לכם לעבור את גיל ההתבגרות במודעות… 

__________________________

ליאת תבורי, מומחית לילדים ונוער, מתבגרים. 

בעלים ויוצרת ראשית של תיאטרון "מאחורי הקלעים": 

https://www.facebook.com/pages/על-גגות-תל-אביב-תיאטרון-מאחורי-הקלעים/298591706828074