החוקרים, מאוניברסיטת Emory שבארה"ב, בדקו תיאוריה אבולוציונית המשווה בין השקעתם ומאמצם של אבות בהזדווגות, אל מול השקעת האבות בגידול ילדיהם.
נבדק באם אשכים גדולים יותר מעידים על מחויבות גדולה יותר להביא מספר רב יותר של ילדים ולא על המחויבות לגדלם.

התגלה קשר ישיר בין גודל אשכי האב לבין מידת מעורבותו בגידול ילדיו.

כמו כן:
התגלו הבדלים בתוצאות של סריקות מוח האבות, בזמן שאלו התבוננו בתמונות ילדיהם,
והבדלים בציפיות התרבותיות של האבות מילדיהם, ציפיות אשר התגלו גם הן כמושפעות חלקית מגודל אשכי האבות.

ממצא נוסף היה: השפעת גודל האשכים על רמות "חוסר הנאמנות": נראה כי קיים קשר משמעותי ביותר בבעלי חיים, כך שאלו עם זוג האשכים הגדול ביותר, נוטים להזדווג עם נקבות רבות יותר.

דברי ד"ר רילינג, מוביל המחקר: "חשוב לציין כי לגודל האשכים אין קשר ישיר ליכולת הפוריות". 

Journal Proceedings of the National Academy of Sciences.
.Dr. Reeling et. al.

האותיות הקטנות:
המחקר כלל 70 גברים, אבות לילדים בני שנה-שנתיים ובחן את הקשר בין גודל האשכים לסגנון אבהותם.

צוות החוקרים, מאוניברסיטת Emory שבאטלנטה, ערך סריקות מוח לגברים, בזמן שהתבוננו בתמונות ילדיהם. הסריקות הראו כי בקרב האבות עם האשכים הקטנים ביותר, זוהתה תגובה חזקה יותר באזור הגמול של המוח, לעומת אלו עם האשכים הגדולים יותר.

סריקות ה-MRI הראו הבדלים גדולים פי שלושה בנפח בין הגברים עם האשכים הקטנים ביותר לבין אלו עם האשכים הגדולים ביותר.

אלו שהיו בחלק הקטן יותר של הספקטרום, נטו להיות פעילים יותר במסגרת חובות ההורות, זאת על בסיס ראיונות עימם ועם בנות זוגם. יחד עם זאת, טבעו המדויק של הקשר עדיין אינו ברור.

החוקרים מסכמים ואומרים כי ככל הנראה, גודל האשכים, הקשור להורמון הטסטוסטרון (ההורמון ה"גברי"), הוא שמשפיע על התנהגות האבות. ידוע, לדוגמה, כי רמות הטסטוסטרון יורדות כאשר הגברים הופכים לאבות מעורבים. 
לכן, נדרשים מחקרים נוספים, שינתחו את גודל האשכים לפני ואחרי הפיכת הגברים לאבות.