גיל ההתבגרות, מילים מפחידות לנו ההורים… לפתע, מה שהיה ברור ומובן, הופך להיות קשה ומסובך. כהורה, עולות לי שאלות מציקות, דוגמת: מה קורה ליחסי עם הילד/ה שלי? איך השתנה מקומי בעולמו? מקומו בעולמי? האם כך זה חייב להתנהל? האם יש אפשרויות אחרות?

אנחנו ההורים, מרגישים חוסר אונים לעיתים, חוסר שליטה, אובדן עצות, מחסור בכלים ואולי גם לחץ, צער, בלבול… יש ערעור על הסמכות, יש את ה"כולם" שעושים כך או אחרת… אז מה נעשה? נאסור עליהם את המותר לחבריהם? ונגרום להם לבעיה חברתית? ובנוסף לכך, חסר לנו הידע: מה באמת קורה אצלם…? 

אין ספק שהאחריות מוטלת עלינו, אולם אין כלים ברורים. אין גבולות חד משמעיים, אין דרך אחת בבחינת "מצוות אנשים מלומדה"… אז מה עושים? איך מתמודדים?

בתוך הבית יש ליצור את היציבות, יציבות שאיננה קיימת באווירה החברתית החיצונית לבית.

המתבגרים הללו הם האנשים האהובים עלינו ביותר בעולם, חשובים לנו כל כך. ועם זאת, רבות מהפעולות שלנו מולם לא מצליחות לנו, או שאין להן את התוצאות המקוות.

ובכן, אנחנו חייבים ליצור מסגרת הולמת ולא פחות מועילה מזו שהייתה לנו בבית, כשהמתבגרים היו צעירים יותר, ואולי קלים לנו יותר לניווט…

נמשיך לנווט, אנחנו ממשיכים להיות המבוגרים האחראים. אלא שנעסוק בניווט בעזרת כלים נוספים:

* הקשבה נקייה

* שאילת שאלות (לא אמירות!)

* קווים אדומים ברורים. (רחוקים ככל האפשר).

* קביעות תוך הסכמה, עד כמה שאפשר.

* מתן כבוד למתבגר.

כלי נוסף וחשוב לא פחות, הוא ההבנה של עובדה יסודית: ההכשרה העיקרית של רובנו להיות הורים היא ניסיוננו כילדים להורים שלנו.

כמו בכל תחומי החיים, גם כאן אנחנו "שבויים" בנכון ובלא נכון, בערכים, בשחור, הלבן והאפור של הבית בו גדלנו, של החברה בה אנו חיים. לרוב לא עצרנו כדי להחליט מה באמת אנחנו רוצים להשיג, לא מתוך חיקוי של הטייס האוטומטי ששוכן לנו בראש, אלא מתוך החלטה הגיונית, חשיבה, הצבת מטרה ברורה.

בסה"כ אנחנו נסחפים לעיתים קרובות אחרי תפיסות עולם שהושתלו לנו בראש.

אך האם אהבנו את כל החינוך שלנו? התוצאות אצלנו משביעות רצון?

>עם יד על הלב, אנחנו מצליחים לשנות את דרך ההורות שלנו בהתאם לאמונות ולצרכים האמיתיים שלנו? של ילדינו?

בד"כ התשובה לשאלה האחרונה היא: לא! אנחנו פועלים מתוך הרגלים ומתוך רגשות הגוברים עלינו, לאו דווקא בזכות שיקול דעת.

וזה אכן לא פשוט! לא קל! אבל הכרחי, כדי לא להכות על חטא אחר כך.

אם כן, אולי חשוב מכל: פעלו ממקום שקול, כאשר אתם יודעים מבפנים שזה מה שנכון למתבגר שלכם, גם אם הוא לא מרוצה מכך באותו הרגע! היו שלמים באמרות שלכם, שכן שלמות זו תעבור הלאה אליהם. בדרך זו, תתפתח מערכת יחסים של עקביות וכבוד הדדי.

אשמח לענות על כל שאלה, כל מחשבה המטרידה אתכם בקשר למתבגרים שלכם בבית ובקשר לכל בני הבית, כולל אתכם/ן.

***