איך אנחנו מספרים לילדים את החלטתכם להתגרש?

ברור לנו שנספר להם, אבל איך?

חשוב להבין שהילדים ממילא מרגישים את אווירה ביניכם.

האי וודאות יכולה להיות יותר מלחיצה ולעורר בהם פחדים.

אם הגעתם להחלטה סופית כי ברצונכם להתגרש, נסו לעשות זאת ככל האפשר ביחד. אחד המסרים החשובים הוא, שתמיד תהיו שם עבורם ולא יהיה כל שינוי ביחס אליהם. הרבה פעמים הילדים נוטים להאשים את עצמם, משום שרוב הוויכוחים נעשים ליעדם וביחס לגידולם. לכן חשוב לדבר איתם על הנושא ולתת להם מענה לשאלות שלהם ביכולת ובהבנה תואמת גיל

אנחנו לא רוצים ליצור מצב שהילדים יתחילו לקחת צד בגירושים. לרוב אלו משחקי אגו שאין לו שום דבר טוב, כי ברגע שהחלטתם להתגרש.. תזכרו…האחריות היא רק שלכם, בטח ובטח לא של הילדים וברגע שאתם שלמים עם ההחלטה ככל שהיא לא פשוטה עבורם וגם עבורכם, לקיחת האחריות מבירה מסר של ביטחון כי היא ברורה ומשותפת. אבא ואמא הם עולם ומלואו עבור הילדים, במיוחד הצעירים שבהם. לכן, שיתוף הילדים בהליכי הגירושין לא צריכים לבוא על חשבונם. ניסיון לצידכם והסתתם יגרמו לכך שילדיכם יהיו חרדים, מבולבלים, עצבניים. דבר לא פחות חשוב לזכור, ילדים הם לא מתווכים או נושאי בשורה. שימו לב, הדבר רק יגרום ויפעיל עליהם עומס נפשי ולחץ מיותר. השתדלו לפתח ערוצי תקשורת ביניכם כמו: ס.מ.ס, מיילים או מפגשים מחוץ לבית ולתת לילדים להיות מחוץ לתמונה

איך מכינים את הילדים לעתיד?  חשוב לדבר אתם על כל השינויים עלולים להתרחש בחייהם (כמה שניתן), לענות על שאלותיהם ולעודד אותם לדבר על הנושאים שמעסיקים אותם או שמדאיגים אותם. עם הגעתם להסכם סופי כמו למשל: שהם יגורו בבתים נפרדים ועם אין עדיין החלטה באיפה בית הם יגורו, אז תחכו עם ההחלטה, כך הילדים יהיו פחות מבולבלים. גם לענות: אנחנו עדיין לא החלטתנו ושכרגע הכל ממשיך כפי שהם, זאת גם תשובה.

דבר לא פחות חשוב, אל עידודי תקווה, לא לפתח ציפיות שהמצב ישתנה ושההורים יחזרו להיות יחד. ממילא רוב הילדים להורים גרושים מטפחים תקוות וציפיות, אך תקוות אלו מעכבות את התהליך הסתגלותם למצב החדש והילד לא מצליח להתקדם. רצוי לעזור לילדים להשלים סופית עם הפרידה, כחלק מתהליך הסתגלותם למצב החדש. לפעמים ללא כוונה הורים בתהליך גירושין נוטים להפוך את הילד לאוזן קשבת או כתף לבכות. שימו לב, שהפיכת ילד למשענת רגשית מביאה עומס נפשי כבד ומיותר. זכרו שהילדים זקוקים לכם אוזן קשבת, עם כל הקושי אתם אלא שאמורים להיות האוזן הקשבת.

סוגיה מאד חשובה כהורים וגם לסביבה המשמעותית שלהם, היא ההערנות למצוקתם. תזכרו, הילדים עוברים תהליך לא קל, וחשוב לכן להיות בקשר עם המערכת החינוכית, ולהיות ערניים לכל סימן של מצוקה אצלהם. היו בקשר עם יועצת בית הספר, עם המחנכת, עם פסיכולוג או יועצת ילדים שינחו וידריכו אתכם מה לעשות במקרי מצוקה.    …סיממנים של מצוקה שיכולים להיות: מצבי רוח דכאוניים, שינויים משמעותיים במשקל או בתאבון, ירידה בהישגים לימודיים, רגשי אשם מופרזת, צורך מוגבר בשינה או הפחתה בשעות השינה גם אתם הורים, אל תהיו לבדכם בתהליך הזה, כל אחד זקוק לתמיכה והכוונה בנושא הזה או אחר, לכן תקחו את כל העזרה האפשרית, זה מקובל ורצוי