ההורים שלנו…

הם פשוט מיושנים

מתקופת הדינוזאורים,

זקנים (גם כשהם בני 35+) ופתטיים,

לא רלוונטיים לתקופה ולא מעודכנים,

טכנופוביים (גם כשיש להם אייפון, פייסבוק וווטצאפ)

חופרים, מנג'זים, מפריעים ומרגיזים עם כל השטויות שלהם: לימודים מבחנים, סדר ונקיון, סידור החדר, קיפול כביסה ועוד כל מיני דברים ממש לא חשובים, אחים קטנים..

הם  חושבים שהם יודעים הכל ותמיד צודקים, אבל האמת שהם לא יודעים ולא מבינים כלום (מי שיודע ומבין הכל הם החברים) הם  כל הזמן רק מעירים ומטיפים ורוצים לחנך אותי ולא מבינים שאי אפשר (ובעיקר אני לא רוצה לשמוע!).

בעיניהם הכל אצלי לא בסדר: המוסיקה שאני שומע לא בסדר (רוצים שנשמע שירי פלמ"ח?), כך גם ההופעה החיצונית הבגדים (זרוק וחושפני מידי!) התספורות הקעקועים והאיפור, הסדר -הבלגן – בחדר (מה הם חושבים שאני גר במוזיאון?) סדר היום (הפוך) סדרי העדיפות…

"אתה בעיקר מבזבז את הזמן שלך"! 

החברים ("לא מוצא חן בעיניי עם מי שאתה מסתובב") 

הבילויים ("למה צריך כל הזמן במועדון מה רע בבית?") "יותר מידי מחשב וטלוזיה פחות מידי לימודים ועזרה בבית" ("כשאני הייתי בגילך…")

"למה אתה לא עושה כלום עם עצמך חוץ מלהיות כל היום במחשב", "למה אתה מזבז את הזמן שלך על שטויות רואה רק תוכניות אמריקאיות לא חינוכיות" (מה הם רוצים שאראה, ערוץ 1?)

"אתה כל הזמן מתרוצץ, לא יושב בבית לרגע" (מה אני אעשה שההורמונים אצלי משתוללים ומה אני אשם שהם בטטות?)

בקיצור, ההורים שלי לא מקבלים אותי כמו שאני, הם רוצים לשנות אותי, לשמר אותי, שאשאר ילד קטן, שאהיה דומה להם (חו"ח (=חלילה וחס) רק לא זה!) לא רוצים שאפתח טעם וסגנון משלי, כל הזמן מבקרים אותי שופטים אותי וגורמים לי לעשות להם דוקא, להתנהג בצורה מרגיזה ומתריסה ולהראות להם שהם לא יכולים להחליט עלי ושאני לא שואל אותם מה לעשות ואיך לחיות? בקיצור אנחנו במאבק תמידי ואני כבר אלמד אותם מי פה חזק ומחליט!

אז זה מה שעובר בראשם של מתבגרים רבים… כך פחות או יותר נראים הורים למתבגרים, לפחות בעיני ילדיהם המתבגרים (ואימתתי זאת עם ילדיי המתבגרים:)) 

האם חשבתם על כך שיש בזה מן האמת? (גם אם חלקית), שהם מרגישים מבוקרים ודחויים לעיתים, בצדק או שלא בצדק, מהי החוויה שלו בתוך המשפחה שלו בעיניים שלו?

נכון שגם אנחנו ההורים היינו שם פעם בגיל הזה (לפני אלפי שנים אבל מי זוכר וגם אז ראינו את הדברים אחרת והעולם היה שונה לגמרי.)

חכם סיני אמר פעם שאם אתה רוצה להבין את הילד שלך, תתבונן בעולם בגובה העיניים שלו, או בקיצור "כשתהיה מתבגר תבין"! ולמזלנו הטוב, מתבגרים כבר לא נהיה, אבל נקווה שלפחות נצליח להבין ולהגיע אליהם – המתבגרים היקרים שלנו.

אז המסר שלי הוא בהחלט להמשיך בדרככם, כהורים דואגים, אשר מובילים את ילדיהם בדרכם ומשפיעים עליהם לטובה. רק קחו מדי פעם אתנחתה מהחינוך הגבולות והצדק, הכניסו את עצמכם לנעליהם – זה די פשוט אפילו כשמנסים, ואולי פתאום דברים יראו לכם אחרת, מובנים יותר, יכול להיות שמהנקודה הזו תגיעו אליהם מכיוון אחר שלא ראיתם קודם, והם ואתם תופתעו מהקלות בה הדברים פתאום מתקבלים.

המון בהצלחה!

שלכם,

גדי

_____________

גדי רוזן, מדריך ומאמן הורים ומתבגרים