לשחרר או להחזיק? שאלת השאלות שמלווה כל הורה מרגע שנהיה אחראי על עוד מישהו בעולם הזה. מישהו, שבהתחלה כל כך תלוי בו עד לרמה ההישרדותית ממש. אבל, מה קורה כשהתינוק גדל? כשהוא כבר מעז לצאת מתחת לסינר שלנו ולהציץ אל העולם שבחוץ? האם אנחנו עוזרים לו להתבונן בעולם החדש בעיניים סקרניות וחוקרות או שאולי אנחנו מצמצמים את ההתנסויות שלו מחשש שייפגע? עד כמה אנחנו מאפשרים לילדה שלנו לחקור את יכולותיה או אולי אנחנו נזכרים בקשיים שלנו כילדים ומנסים להגן ולשמור עליה מפני האפשרות שתתאכזב? ועוד לא מעט שאלות שהורות מביאה איתה.

כנראה שהתשובה היא איפה שהוא על הרצף הזה, שבין לשמור ולהחזיק לבין לאפשר ולשחרר. כל הורה והגבול שלו, שנולד מתוך הזכרונות שעיצבו את גישתו לחיים, שנולד מתוך מסרים שאמרו לו פעם, כשהיה ילד, אודות מה הוא כן יכול ומה (אחרים חושבים ש) הוא לא יכול… הם אלו שסגרו בפניו את הצוהר או הרחיבו עבורו את ההזדמנויות ללמידה.

אין ספק, אנחנו מביאים אל תוך ההורות שלנו את מי שאנחנו. אבל ההורות מביאה לפתחנו הזדמנות! הזדמנות להתעלות מעל הפחדים שלנו, הכישלונות שחווינו, ההיסוסים שלמדנו לגלות כשמשהו חדש קורץ לנו מעבר למיגבלות המוכר.
אז בפעם הבאה שנרצה שוב לפרוש את הכנפיים שלנו על הילד או הילדה הסקרניים שזכינו לגדל, אולי כדאי שננסה לתת להם להצמיח את הכנפיים שיכולות להיות להם!

איך נוכל להעצים את הילדים שלנו? – הנה כמה נקודות למחשבה ליצירת הורות מעצימה:

• להבין למה אני אומרת "לא"? –  האם זה מתוך פחד שלך, כאמא, מפני כשלון, אכזבה, פציעה, זיכרון רחוק של אבא אומר לך "שלא כדאי" כשרצית לנסות ולטפס על הסולם של הגדולים בגן השעשועים ושל אמא שמבקשת שלא תתנדנדי כל כך חזק וגבוה, כי "זה נורא מסוכן". אולי למדת להימנע מהתמודדות עם אתגר חדש ולהיצמד למה שמוכר ובטוח לך?

כל הורה מקיים דיאלוג כפול בתוכו: שיש בו דיבור הפנימי שלך עם הילדה שהיית, שאת זוכרת וסוחבת איתך כל השנים. במקביל, מתקיים הדיבור הפנימי שלך עם הילד שיש לך, זה הנוכחי שילדת, שיש לו אוטונומיה משל עצמו, לחשוב, להרגיש ולפעול, אולי, אחרת ממך. שני אלו, באים לידי ביטוי באופן שבו את מגיבה ופועלת מול הילד שלך, ביום יום. לכן, מעצם המודעות שלך, כהורה, למיגבלות שאת שמה לפני ילדייך, והודות להבנת מקור המיגבלות (האם הן נובעות ממך או מתוך הסיטואציה, כאן ועכשיו, שיש בה סיכון של ממש) תוכלי גם לשחרר ולאפשר להם לנסות, בכל זאת, להגיע לענף הגבוה יותר בעץ או להתנדנד גבוה-גבוה…

• תחושת שייכות – ילדים (ומבוגרים) אוהבים להרגיש שייכים למשפחה שלהם, להיות חלק ממה שקורה, מהשיחות, מהפעילויות. ילדים (ומבוגרים) לא כל כך אוהבים להרגיש שממדרים אותם, שלא נותנים מקום לרצונות שלהם, שלא מאפשרים להם להיות חלק מהשיחה או להתבטא בהחלטות שנוגעות להם ולמשפחה שהם כל כך אוהבים. לשמחתנו, היום יום המשפחתי מזמן לנו, ההורים, המון אתגרים קטנים כאלו שיש בכוחם להעצים את תחושת השייכות של הילדים שלנו: לעזור לארגן תיק לים, להתלבט ביחד לאיזה גן שעשועים ללכת היום, לעזור לפנות מהשלחן את הצלחות שלהם בתום הארוחה, לעזור להכין ארוחת ערב, ואפילו לאפשר לפעוט הנמרץ שלך לשים את שקית הגזר (ששוקלת בערך מחצית מגופו….) במקרר (ראו תמונה). ממש ליד שני אטבי הכביסה שהניח שם קודם לכן, שיהיה… . מה שלא מתאים הוא להתייעץ איתם לאיזו שכונה חדשה כדאי לעבור או האם מומלץ השנה לטוס לחו"ל או להישאר לחופשה משפחתית בארץ…. תחושת השייכות שתתפתח אצל ילדכם, מתוך שיתוף ומתן מקום עבורו, תלווה אותו בכל צעד שיעשה בעולם שמחוץ לבית המוגן, ותעזור לו להתפתח למבוגר איכפתי, מעורב ואחראי.

• לבחור ולכבד – לתת אפשרויות לבחירה, באופן שמתאים לגיל וליכולות של הילד שלך, והכי הכי חשוב- לכבד את הבחירה שלו. כשהבת הצעירה שלי עושה "לי" קונצים ולא "בא לה" לרדת מהאוטו (בעוד אני, האומללה, מתייבשת בשמש ומתה כבר לרוץ למזגן) אני מזכירה לעצמי, שהכי קל זה להרים אותה, כמו שק תפוחי אדמה, אני קוראת לזה, ופשוט להביא אותה לאן שאני רוצה. יותר קצר, יותר יעיל אבל.. מה המחיר? המחיר הוא שהעברתי לה מסר שיש בו חוסר סבלנות לקצב שלה בקבלת החלטות וחוסר כבוד שלי ליכולת שלה לבחור ובכלל, לעצם הבחירה שלה.  או כשהבת שלך מתלבטת מול הארון, בבוקר, ותוהה מה כדאי ללבוש היום…? אין ספק, שיותר קל ומהיר כשאת בוחרת לה בגדים לגן. קצת פחות נוח כשהיא מוציאה את הבגדים בכוחות עצמה מהמדף ואיכשהו הם לא תמיד חוזרים לאותו המקום ובטח שלא מקופלים. והכי קשה (לך, כמובן, לא לה) כשהיא בסופו של דבר בוחרת בשמלה עם שרוול ארוך ביום הכי חם בעונה!!! המלצתי – תתאפקי! את יכולה להסביר לה שהיום צפוי להיות מאד חום ואולי כדאי לה לשקול לבחור משהו קייצי יותר. וזהו. היא תיקח את זה משם ותבחר האם להחליף או לא. ואת? את תכבדי. ויותר מזה, את תדאגי לסדר לה את הבגדים במדף שמתאים לגובה שלה, כדי שיהיה לה קל לראות ולבחור ואולי, באחד הימים גם להחזיר אותם מקופלים למקום….

• לסמוך עליהם – ב"לסמוך"  איני מתכוונת למסר המילולי של "אני סומכת עלייך", אלא, למסר שעובר בשפת הגוף שלי. האם אני משדרת בטחון ונינוחות להבדיל מדריכות ומתח. אז כן, זה מפחיד לראות את הבן שלי אוחז בסכין וחותך את המלפפון אבל האמת, שהוא בכלל לא נפצע ועושה זאת מצוין, כי לימדתי אותו היטב והוא זוכר את כל כללי הבטיחות, אלא שהלחץ שלי ("תיזהר", "אתה זוכר להיזהר…?") זה מה שמפריע לו לריכוז…

• חשוב שנלמד את ילדינו להבחין ולזהות בין מצבים חדשים מעוררי סקרנות שנעודד לחקור אותם, בתנאים מתאימים, לבין מצבים שיש בהם פוטנציאל לסכנה, שעולה על החשיבות שבגילויים חדשים. זה נפלא שבנך רוצה להתקרב לילד שאינו מכיר בגן השעשועים ולהציע לו לשחק ביחד. היית בודאי גאה בו, על הביטחון, הפתיחות והחברתיות שהוא מגלה מול בני גילו. אילו היה רוצה לגשת לילד מבוגר ממנו בהרבה, שהוא אינו מכיר ולהציע לו משחק משותף היית מגיבה אחרת, ובצדק מלמדת אותו את כללי הזהירות הנוגעים למפגש עם אנשים זרים.

• חשיפה לגירויים מגוונים היא חוויה מעצימה –  ילדים בכל גיל אוהבים להתנסות. לשם כך, ילדים בכל גיל זקוקים לחשיפה לגירויים חדשים, משום שיש בהם הזדמנות ללמידה, לפיתוח כישורים וגילוי יכולות חדשות. זה חלק מהיכולת שלהם לבדוק מי הם ולמה הם מסוגלים. מבוגרים לעתים כבר ויתרו על האפשרות…
  הקושי שלנו, ההורים, הוא במעבר משלב לשלב, כשהתינוקת פתאום הופכת לפעוטה והפעוטה גדלה לילדה עצמאית ובהמשך למתבגרת דעתנית. כמובן, שחשוב מאד, שהחשיפה לגירויים תהיה מותאמת לגיל של ילדך, לאופיו  ולטווח היכולות שלו ברגע נתון. ככה שלא משנה כמה מסיבת יום ההולדת נראית לך כייפית, אל תדחפי אותו להשתתף בה ("תראה איך כולם נהנים, חבל שאתה יושב בצד… ") אלא אפשרי לו לעשות זאת בקצב שלו, לפי מה שהוא מרגיש שנכון לו. ייתכן, שרק במסיבה העשירית הוא יסכים להתרחק ממך ולהתקרב לחוגגים, אבל אם כרגע הוא צריך ליהנות מהצד, מהמקום הבטוח שלצדך, תאפשרי לו להקשיב ללב שלו, להבין את הצרכים שלו ולפעול בהתאם למה שחש. או כשאת והבת שלך מתלבטות ביחד לאיזה חוג כדאי לה ללכת השנה – אם לחרדתך, מסתבר שהיא רוצה כדורגל, שיהיה כדורגל. זו לא בעיה שלה שאת לא ממש מתחברת לתחום העניין הזה, וחוצמזה, ייתכן שהבת שלך הולכת להיות הדבר הגדול הבא בתחום… בעוד כמה שנים!

• האמיני בילדייך !! ככה, הכי פשוט. האמיני שהם הכי בעולם: הכי מיוחדים והכי חכמים והכי מוכשרים והכי מדהימים ושאתם ברי מזל שזכיתם בהם. תרגישי חופשי לומר זאת לעצמך, לומר זאת בקול ולשדר את זה בשפת הגוף שלך כדי שהם יגדלו בתחושה אמיתית של בטחון עצמי ותחושת מסוגלות.  ככה, כשהעולם יגיד להם (והוא יגיד להם) שהם לא יכולים – הם ישירו אליו מבט ויחייכו בבטחון וסקרנות של ילד שגדל עם הורים מעצימים ומדהימים כמוכם…ולא יפחדו לנסות!

מאחלת לכולנו הורות מעצימה, מעוררת מחשבה ומעודדת תובנות חדשות!

——————————————————————————————————————————————

שלכם, עירית חן-מלמד

M.S.W, מנחה ומדריכת קבוצות אימהות ואמא לשלשה מדריכי-הורות קטנים….

עובדת באנימא-מקום של אימהות, בביתן אהרון, שבעמק חפר.

052-2580462, ani-ma.co.il