דווקא עכשיו כשנגמר החופש הגדול (או כל חג/חופש ארוך) ורגע לפני שחוזרים לשגרת גן, בי"ס, עבודה. זה הזמן לדבר על חופש.

יש לנו איזו פנטזיה קולקטיבית (פחות או יותר) על חופש, שמתאפיינת בחוסר עשייה (בטן גב על איזה חוף), בהסרת אחריות (שיהיה לנו כמה שפחות דברים לדאוג להם) וכמעט תמיד בשינוי גאוגרפי – אפשר להגיד שזה בעצם לברוח מהחיים שלנו. הרעיון הזה של חופש או הדימוי שלו די מצמצם את מה שחופש יכול להיות במהותו. זה קצת מצחיק ואולי גם קצת עצוב שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו כל כך רוצים לברוח מהחיים שאנחנו בחרנו ויצרנו לעצמנו (אף אחד לא בחר בשבילנו!) בשביל שנוכל לנשום יותר טוב ולנקות את הראש. וכשזה המצב זה לא מפתיע שיש לנו נטייה לראות את החזרה לשגרה כחוסר חופש – חזרה למגבלות.

נכון שזה נחמד לצאת מהשגרה אבל לא תמיד היציאה מהשגרה היא מה שמובילה לתחושת החופש. לפעמים בחופש אנחנו עובדים הרבה יותר קשה, במיוחד כשיש ילדים לדאוג להם, להפעיל אותם ולשמור עליהם בטוחים בסביבה לא מוכרת. וברוב המקרים את המגבלות האישיות שלנו (המקומות בהם אנחנו מתקשים לבחור ולשחרר) אנחנו לוקחים אתנו גם לצד השני של העולם.  אז בואו נחשוב מחדש מהו חופש כדי להבין שחזרה לשגרה לא אומרת שהחופש נגמר.

חופש מגיע כשאנחנו מעזים לפרוץ את הגבולות האישיים שלנו, אלה שיצרנו לעצמינו במהלך החיים (הדימויים, ההרגלים, החוקים, המסקנות, התגובות, התנוחות והתנועות הקבועות שבהן נשב, נעמוד, נזוז). חופש מגיע כשאנחנו נהיים מדויקים לגבי מה שנכון לנו בכל רגע בחיים ומעזים ללכת על זה. חופש זה להיות אני בלי רשות/אישור של אף אחד. חופש הוא לא דימוי ולא תלוי במקום או בזמן מסוים. חוויה של חופש היא חוויה פיזית שבה אנחנו מרגישים קלילות, שקט, ששום דבר לא יושב לנו על החזה (או הגב או הכתפיים או בראש) ושיש לנו הרבה אופציות – המגבלות נעלמות והחיים נהיים גמישים (החיים או אנחנו?), צבעוניים ומעניינים יותר. מכיוון שאנחנו שונים אחד מהשני ואנחנו נוטים להגביל את עצמינו באופן שונה, אצל כל אחד החופש יכול להתבטא אחרת ויכול להגיע בצורות שונות: אצל אלו שלא מעזים לנוח גם אם הם מאוד צריכים את זה – לקחת רגע של מנוחה ייתן תחושה עצומה של חופש. אצל מי שלא מעז להגיד מה מפריע לו, להתחיל להגיד ישחרר ממגבלה שהיה תקוע בה הרבה זמן ויצור חוויה של חופש. אצל מי שרגיל להיות תמיד במרכז העניינים ולבדר את כולם (מכורח ההרגל) להיות בחברה ויותר להקשיב ולהתבונן יכול ליצור הקלה גדולה. תסתכלו על הילדים שלכם, כמה זה פשוט להם להירדם כשהם עייפים, לזוז בצורה מגוונת כשהם צריכים  לזוז, לכעוס כשהם כועסים ולחקור את מה שמושך את תשומת הלב שלהם. גם אנחנו היינו פעם ככה לפני שלמדנו להגביל את עצמינו ואיבדנו את תשומת הלב לגוף שלנו, לתחושות שיש בו ולסימנים הברורים שהוא נותן לנו.

הדרך לחופש מתחילה בתשומת לב למה נכון לי ומה מתאים לי, איפה הגבולות שלי ואיפה הכוחות שלי ברגע נתון. מה אני באמת רוצה עכשיו ולא מתוך ההרגל שלי או מתוך פחד לצאת ממנו ולפגוש משהו לא מוכר. חופש ממשיך באקט של בחירה שבאה מתוך תשומת הלב הזאת. גם תשומת הלב לצרכים ולרצונות שלנו וגם האקט של הבחירה מגיעים עם ההכרה שאנחנו לגמרי אחראים לחיים שלנו ולהתנהגות שלנו. ושתמיד, גם בתוך מסגרות ספציפיות יכול להיות ביטוי לרצון שלנו.

טיפ: חישבו על הרגל מגביל שיצרתם לעצמכם, זה יכול להיות תגובה קבועה במצבים ספציפיים, צורה מסוימת שבה התרגלתם לבצע פעולה או כל דבר אחר שאתם מכירים מהיומיום שלכם ששכחתם שיש שם עוד אופציות. שימו לב לזה בשבוע הקרוב, שימו לב לתחושה בגוף, איפה התחושה של חוסר חופש הכי חזקה – תייצרו אותה יותר (אם מכווץ כווצו יותר, אם שמוט תשמטו יותר, אם כבד חפשו דרך להגביר את הכבדות וכיט"ב) למשך כמה שניות ותעזבו.  קחו כמה נשימות עמוקות והעזו לבחור בדיוק איך להיות, להגיד או לעשות באותו רגע.

מאחלת לכולכם שהחזרה למסגרות תהיה מעניינת ומלאת חופש

לחופש הגדול וחזרה ללימודים >>

_________________

נועה אבירי, מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג