איך לראות ילדים בתוך גבולות
אבהות, אמהות, אמהות ונשיות, גיל ההתבגרות, הגיל הרך, הדרכת הורים, חינוך ילדים, ייסורי מצפון של אמא, ילדים, נכדים
איך לראות ילדים בתוך גבולות?
תוך כדי שיחה היא ציינה שאצלה בבית אין גבולות
"למה? "שאלתי.
"הילדים שלי מתנהלים מתוך עצמאות והעצמה" היא ענתה.
והוסיפה מיד : "כשהייתי ילדה כל הזמן כפו עלי דברים. לא היה לי חופש לכלום.
גדלתי בבית אוהב ואכפתי. בבית שהיו בו סדרי חיים מאד מוגדרים: מתי ארוחת ערב. ….איך יושבים לשולחן בנימוס….
….איך מדברים להורים….איך מצליחים בלימודים ובחוגים ועוד.
הרבה כוונה טובה שסודרה בתבנית מחנכת.
והרגשתי שקופה שלא רואים אותי בכלל.
שרואים רק אבל רק מה אני "צריכה להיות"."
"ואיך זה הרגיש להיות שקופה ?" שאלתי
שהינו שם במקום של הילדה הקטנה שמרגישה שקופה.
הילדה הקטנה שמרגישה שלא רואים אותה. רואים רק אבל רק את מה שהיא "צריכה להיות".
את ההכרח להתאמץ על מנת להיות אהובה.
הדמעות נכחו שם.
הילדה דיברה.
וכשהילדה נרגעה.
התבוננו על מה קורה היום:
היא סיפרה שהיא בחרה כאמא לא לכעוס .שלא יהיו ויכוחים
היא בחרה שהבית יהיה ללא גבולות בכלל והיא כל הזמן מחפשת מה הצורך של הילדים ואיך היא יכולה למלא להם את הצרכים.
ההורות נהיית מרדף אינסופי למילוי צרכים והדגש הוא שהחיים יהיו ללא עימות.
"נשמע לי מאד מעייף" אמרתי לה.
"האם את רואה את עצמך בתוך המרדף הזה?"
"גם עכשיו כאמא אני שקופה" היא אמרה לי.
אז מה זה גבולות? האם גבולות זה בהכרח הליך של כוחניות ומלחמה?
או שאולי יש אפשרויות נוספות?
מנסיוני גבולות הם בסופו של דבר שיח של צרכים.
ובשיח הזה אנחנו חייבים כהורים להיות נוכחים.
בגבולות נוכחים יש שני מרכיבים: דיאלוג ולימוד מיומנויות חיים.
למה הכוונה?
חלק ניכר מה"גבולות" אלו למעשה מיומנויות חיים שנלמד את ילדנו.
לדוגמא: לימוד ילד בן שנתיים שכשמגיעים לבתים של אחרים לא פותחים את כל ארונות המטבח ומוציאים תכולה.
זאת מיומנות חיים. בדרך לימדנו מיומנות רגשית של איך להרגיש (כי מותר להרגיש!) ואז להירגע.
ולימדנו הבנה אנושית על פרטיות, כבוד , לשאול אנשים מבוגרים אם אפשר ועוד .
לדוגמא: אם לימדנו ילד להיות אחראי לשיעורים שלו לימדנו אותו מיומנות לחיים.
לדוגמא: אם לימדנו ילדה לקבל תקציב כסף ולנהל בו את הקניות שלה לימדנו מיומנות לחיים.
לדוגמא: אם לימדנו ילדים איך להתנתק מפלאפון או אקס בוקס או מחשב למדנו מיומנות לחיים איך לגרום לכך שמכשירים לא ישלטו בנו.
לדוגמא: אם לימדנו את ילדנו שבשיח מולנו עליהם לשאול אם אפשר. וששיח מול אחים וחברים הוא שיח הדדי לימדנו מיומנות חיים לדיאלוג.
ועוד
בכל לימוד מיומנות חיים יש שלושה מרכיבים:
הפאן הרגשי: איך להכיל רגשות קשים (כמו : תסכול, כעס, קינאה, אכזבה, בושה ועוד).
הפאן המחשבתי : הבנה של מצבים אנושיים, חברתיים וידע טכני או כללי.
הפאן המעשי : איך עושים דברים.
מיומנויות החיים נלמדות לא מנאומים אלא מחוויה בחיי היום יום.
מתוך התבוננות ביכולות, בחוזקות ובסיטואציה של כל ילד וילדה.
ויש "גבולות" שבהם נראה אותנו ונקשיב לצרכים שלנו:
לדוגמא : הצורך שלנו בשקט יכתיב מין הסתם את שעת השינה כשהילדים קטנים.
לדוגמא: הצורך שלנו להדדיות ולתחושת צוות יכתיב אולי את הרצון שהם יסדרו את החדר.
ועוד
בפועל רוב "הגבולות" אלו לימוד מיומנויות חיים.
הם לא קשורים לחזק ולחלש. והכתבה.
והצרכים שלנו כמי שמנהלים את הבית אם הם נעשים ממקום מכבד הם מלמדים דיאלוג, כבוד, יחסים ואהבה.
ילדנו הם ילדנו. כהורים נדבר ונראה אותם בגובה העיניים , כשווים אבל נזכור שאנחנו לא אותו הדבר.
ילדנו ממש צריכים אותנו כהורים
אנחנו ההורים היחידים שיש להם
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
כשהילדים לא רואים אותנו לפני הרבה שנים. כשעוד
איך לראות ילדים בתוך גבולות? תוך כדי שיחה
כשאני שואלת במפגשי הורים את השאלה : "למה
איך מתחילים גן חדש? אולי כיתה א? עוד
תעודות כשהילדים מביאים תעודה הם באים עם הפרספקטיבה
איזון בחיים - האושר, הזרימה, התעופה אם תרצו -
הם ארבעה ילדים. בבית כרגע נמצאת האמא עם
הרגלים של מוח ורגש היא בת 40. פגשתי
פעילות פסח לילדים: בליל הסדר הילדים ישירו "מה נשתנה