פעמים רבות אנו מצפים כי ילדינו ימשיכו את דרכנו ואולי אף יצליחו במקומות בהם אנו לא הצלחנו.

כל אחד מאיתנו מפתח קשרים שונים והעדפות שונות לגבי האנשים איתם הוא בוחר ליצור קשרים חברתיים.

הקשרים הנרקמים בין בני אדם תואמים צדדים באישיותנו או בתכונות האופי שלנו.

כך קורה גם עם ילדינו. לכל ילד, אישיות שונה, מזג וטמפרמנט אחר. כל ילד הוא אחר, נולד לסיטואציה שונה בתוך המשפחה ובאופן טבעי מפתח גם אישיות שונה.

לכל הורה ישנן העדפות שונות כלפי ילדיו, ישנם הורים אשר יחושו בנוח עם ילד שמזכיר להם את עצמם בתכונות אופי מסוימות ואחרים יעדיפו ילד אשר מזכיר אותם במראה החיצוני.

ישנם הורים אשר דווקא יתקשו עם אותם ילדים אשר כה דומים להם ולא פעם מעלים בהם דברים שכל כך התאמצו לשכוח בעצמם (כמו ביישנות, אגרסיביות, חוסר הסתגלות חברתית ועוד).

לעיתים מאכזב לגלות שאת אותן תכונות והתנהגויות שכה לא היינו מרוצים מהן בנו, העברנו הלאה לצאצאינו.

גם למינו של הילד במשפחה עלולה להיות השפעה על ציפיותינו מהתנהגותו.

בת המגיעה למשפחה לאחר לידת שבעה בנים תתקבל אחרת מאשר בת שתגיע לאחר לידת ארבע בנות.

לעיתים מושפע סוג הקשר בין ההורה לילד מהתנהגותו ואופיו של הילד, ילדים שונים יוצרים התנהגות שונה בשל אופיים.

לא פעם מתקשים הורים להתמודד עם ילד אקטיבי, פעיל וסקרן ומעדיפים להתמודד עם ילד בעל "מזג נוח" קשוב וסבלני, אשר מגשים משאלות מסוימות אצל ההורה.

כאשר נולד ילד אשר אינו תואם את ציפיות ההורה (הורה המצפה כי ילדיו ימשיכו את דרכו יהיו מנומסים, ידעו לחלוק ולשתף, ובמציאות נולד להם ילד שובב, סקרן ורכושני) נוצר פער בין ציפיות ההורה לבין התנהגות הילד.

ככל שהפער גדול יותר, כך יחוו שני הצדדים תחושות של חוסר אונים, תסכול, אכזבה, תחושות אשם כבדות ואף חוסר עקביות בטיפול הילד.

כמו כן, עלול ההורה לפרש התנהגות כזו של הילד ככישלון שלו עצמו בחינוך, ועלול להעלות שאלות רבות כגון:

האם החינוך שלי לקוי?

איפה טעיתי?

מדוע לא הצלחתי דווקא עם הילד הספציפי הזה?

לא פעם יחוש ההורה תחושה לא נעימה מול החברה וכאילו הילד מציג אותו באור שלילי וירגיש צורך להתנצל ללא הרף על התנהגות ילדו.

הורים רבים מנסים לשנות את התנהגות הילד בהתאם לציפיות שהציבו לעצמם.

חשוב לזכור כי ילדים שחשים כי ההורה אינו מקבל אותם כפי שהם ומנסה ללא הרף לשנות אותם חווים תחושה של "אהבה התלויה בדבר", כלומר אבא ואמא לא אוהבים את מי שאני באמת.

הדבר עלול להשפיע הן על התפתחותו של הילד והן על דימויו העצמי.

במצב כזה לא פעם יאלץ הילד להלביש לעצמו מסכה או לנסות ולהוכיח ללא הפסקה במהלך חייו, כי הוא בכל זאת עומד בציפיות של הוריו או במקרה אחר עלול הילד לוותר מראש ולהיכנס למצב של אדישות גמורה.

אין ספק כי הורה המגיע להורות מתוך תחושה של ביטחון לגדל את ילדיו ומקרין סבלנות, אהבה ובמקביל מציב גם גבולות ברורים, ישפיע על ילדיו בצורה אחרת מהורה אשר מגיע לא בטוח, חסר ביטחון, מלווה בחרדות ומלא בציפיות ושאיפות לא ריאליות מילדיו.

אין להתעלם מהעובדה כי כל ילד נוגע בנו מעט אחרת.

לכל אחד מילדינו ישנם "כישורים מיוחדים" לרגש אותנו בצורה מיוחדת, להכעיס אותנו בקלות רבה יותר, או לעורר בנו הזדהות וצורך עז בהגנה כלפיו.

חלק מהפתרון למצב הינו, קודם כל, מודעות של ההורה לנושא.

ראשית, חשוב להבין כי כל ילד הוא שונה ומיוחד ולכל אחד יש מזג וטמפרמנט משלו.

אל לנו לצפות כי כל ילדינו יתנהגו בצורה דומה ואחידה.

כל אחד הוא עולם ומלואו ולכן יש לגשת לכל אחד ואחת עם גישה שונה ולנסות להוציא מהם את מה שמסוגלים לתת.

יש לעשות בירור עצמי, כלומר לבדוק מה מפריע לנו בהתנהגות הילד?

חשוב לברר איזה חלק בנו מזכיר אותו ילד?מדוע דווקא אותו אנו מנסים לשנות ללא הרף? מה הוא מייצג עבורנו?

כמו כן חשוב לנסות ולברר כיצד ניתן להתקרב גם לתכונות הפחות מועדפות עלינו ולדעת לקבלן.

לנסות ולמצוא נקודות משותפות עם הילד, להתמקד בהן, ופחות להישען על תוויות אשר הודבקו לו קודם.

על מנת שילדינו יצליחו להתמודד עם האתגרים שמזמנים להם החיים, עלינו ההורים לנסות לשחרר אותם מהזדהות יתר עימנו.

עלינו לראות את ילדינו ולקבלם כפי שהם באמת.

יש לנסות ולהכיר בצורכיהם ובייחודיות של כל אחד ואחד מהם ולגלות כלפיהם הבנה וקבלה.

___________________

פזית בלציאנו נגרין

מטפלת זוגית ומשפחתית

http://madcafe.co.il/content/expert/פזית-בלציאנו-נגרין-מטפלת-זוגית-ומשפחתית