הרגלים… זה לא מפחיד כמו שזה נשמע

זה תמיד מתחיל במשפט "שרק לא תתרגל…" משפט שמפחיד כל הורה.

" שלא תתרגל לידיים…"

"שלא יתרגל לישון במנשא…"

"שלא תמצוץ אצבע…. עדיף מוצץ"

"שלא יתרגל למוצץ…"

"שלא יתרגל לישון עם ציצי…"

ועוד משפטים מפחידים על הרגלים.

איזו דאגה וחרדה אנו מפתחים לעצמנו בשל "הרגלים" שהתינוקות מקבלים, מהסביבה ההתפתחותית שלהם, שעליה אנו ההורים אחראים.

הפחד הגדול שלנו שזה ישאר לתמיד, לעולמי עולמים. גם אם ברור לנו באופן דיי רציונלי שזה לא באמת יקרה.

למה הפחד הזה? האם הוא מוצדק? לא כל כך. לכל אחד מאיתנו יש לפחות הרגל אחד שהיה רוצה לשנות, המילה "הרגל" מזכירה כמה חסרי אונים אנחנו בניסיונותינו הרבים להיפתר מהם. את החוויה שלנו מול ההרגלים הללו אנו משליכים על הטיפול שלנו בתינוק.

אך בפחד שעוטף אותנו מפני "ההרגלים" אנו שוכחים מספר דברים חשובים.

אנו רוצים ללמד את התינוק, שהוא בן יומו או בן מספר חודשים, את ההרגלים שלנו עצמנו קשה לשנות, התינוק משנה את התנהגותו ללא הרף.

מבחינה מדעית לתינוק עדיין את היכולת לרכוש הרגלים, הוא פועל מצורך אמיתי שקיים אצלו. אם זה מגע, הנקה, רוגע ביטחון ושלווה.

כאשר אנו מנסים "להרגיל" את התינוק להתנהג אחרת לפני זמנו, אנו גורמים לו לחוסר איזון אם זה רגשי, מוטורי חושי ועוד. אנו מאיצים תהליך שאמור לקרות לבד בזמן שלו.

בראייה ההוליסטית, התינוק בשנתו הראשונה נמצא במצב הישרדותי, הוא רואה את עצמו כחלק מהאם, כשתינוק זקוק למגע, אוכל, ביטחון הוא זקוק לזה מיד, אינו יכול לחכות, כי לא קיימת אצלו היכולת להמתין, הוא זקוק להיענות מלאה ומיידית בעיקר בחודשיו הראשונים.

"הרגל" נפוץ בעיקר הוא "שלא ירדם בידיים".

התינוק בחודשיו הראשונים צריך למעשה תיווך קל לעזרה במעבר לשינה.

בשנתו הראשונה התינוק יעבור עשרות " הרגלים" שונים. הכל תלוי בתפיסת העולם שלנו מבחינת ההרגלים. לתינוק בן חודש יש צורך אחר מאשר לתינוק בן 3 חודשים. קורה שהתינוק מפתח לעצמו "הרגל" אחד ולאחר כמה חודשים "נגמל" ממנו לצורך הרגל אחר.

לכן אין צורך לעסוק תמיד ב"גמילה" מהרגלים בחודשיו הראשונים כיוון שמוחית התינוק לא בשל לכך, מעבר לעובדה שזה נוגד את המצב ההישרדותי בו התינוק נמצא.

רק לקראת גיל 8 חודשים, שבו התינוק נמצא במצב הישרדותי אך ממש לקראת סופו, רק אז אפשר לשים לב ל"הרגלים" ואלו בעיקר נוגעים להתנהלות שלנו בבית.

התינוק כבר תנועתי ובעל ביטחון לנסות ולהתנסות בדברים חדשים הוא יותר תקשורתי ולכן ניתן ללמד אותו את ההתנהלות הביתית. התינוק צופה ומתבונן ומתחיל לאסוף לעצמו מסקנות על העולם ועל עצמו ולפי תגובת הוריו הוא למעשה מבין מהי ההתנהגות הרצויה ומה לא.

היכולת של התינוק להיפרד מהתנהגות מסויימת ולעבור לאחרת גבוהה בהרבה משלנו. לעיתים שינוי כזה דורש מאיתנו ההורים מאמץ והשינוי אפילו עלול לגרום לתינוק לבכי ותסכול, בשל ערעור עולמו המוכר בו קורים הדברים באותה הצורה. אך לאחר שלמד והטמיע את השינוי לרוב מקבל אותו כמשהו שיגרתי.

אישית אני חושבת שאין הרגל טוב והרגל רע… כל הרגל משרת את הצורך באותו רגע נתון. אנו פשוט צריכים לשאול את עצמנו האם התנהגות זו מפריעה במהלך היום יום למישהו מאיתנו? האם התנהגות זו מספקת צורך בסיסי של התינוק בהתאם לגילו ולאופיו?

חשוב להקפיד ללמד את התינוק הרגלים נכונים וטובים תוך ניסיון ליצור אווירה נינוחה ושיתוף פעולה, הקשבה ופרגון בה התינוק יוכל לקבל ביטחון להתנסות בדברים חדשים וללמוד את סביבתו ושקשובים לצרכיו. תינוק שמקבל בשנות חייו הראשונות  בטחון מהוריו והרגלים טובים, קל לו יותר אח"כ להתנהל בעולם  והוא מקבל את הגבולות והחוקים הקיימים בעולם בהבנה רבה יותר.