מכתב לילדתי, אלי ואליכן: יקירתי. אהובתי, אפונתי.

בשנים הראשונות של ילדותך הייתי אמא לא פשוטה. בעיקר לעצמי

לא הייתי אמא מספיק טובה בעיני עצמי. כמה התאמצתי להיות כזו. לא יכולתי להפנים את המושג good enough mother. (הרגע הראשון באימהותי לווה בתחושת ניתוק. אחריו רק ניסיתי להתחבר. להתחבר ולברוח בו זמנית)

רציתי להיות מושלמת. תמיד זמינה, תמיד מחייכת, תמיד קשובה ושמחה. אך הייתי כל ביקורתית ושיפוטית. בעיקר לעצמי. ביקורת שתמיד הייתה שם, אך באינטנסיביות של אמהות (אני מול עצמי, אני מולך, אני איתך מול אבא …ואז גם אחות קטנה הצטרפה…וואוו. ) כל פעם שהרגשתי שטעיתי, שאני לא יודעת איך לפעול, שאני לא מתגברת על חוסר איזון ההורמונים…נהייתי יותר כעוסה, נוקשה, חסרת חמלה ועוד מופלאויות מהסוג הזה. וככה, כאבתי עמוקות. ויחסי אמא בת הדוקים כל כך זקוקים לרוך ולאהבה עצמית.

אלא שעל נגיעות בתחום הטיפול הרגשי לא וויתרתי. מצד אחד הלכתי והתנתקתי בתוך עצמי  ומצד שני נחשפתי ולמדתי שיטות טיפול וגישות חיים, העמקתי שוב ושוב ביכולת המופלאה של כוח המשיכה והקשבת עומק

למדתי לקבל בעצמי כל דבר – ולהתבונן בו אחרת

גיליתי שיש בי קול, לא נשמע, שמכוון אותי ומנחה אותי להגשמה עצמית שוב ושוב, גם כשהגשמתי נוגדת לגמרי מאמיתות אישיות וחברתיות מוחלטות, כל כך מוחלטות שהן ממלאות את שדה הראיה, השמיעה וכל חוש אחר לחלוטין. משפטים בוני אמונה ומציאות, ומיני צרכים: פרנסה תבוא בדרך מסוימת. לא כדאי להיות אמנית יוצרת. חייבים ללמוד במוסד עם תעודה בלבד ועוד… 

כשהבנתי שאני פשוט לא יכולה לזרום נגד זרם האמונות היוצרות, חיפשתי דרכים להקשיב, למדתי להקשיב לבקשות העומק שלי

לקבל את הקצוות המוחלטים של הטוב ורע בתוכי כי רק כך ניתן לפגוש אמצע ניטרלי. עבורי. עבורי

כשחיפשתי איך להקשיב לבקשות העומק שלך, למדתי להקשיב לעצמי. 

מעגל ההרס הרגשי שלי ושלנו החל להסתובב לכיוון ההפוך, והפך למעגל חמלה ויצירה. יצירה שתמיד הייתה שם, רק שהתעקשתי או לא הייתי פנויה לראות ולשמוע אותה. שכחתי לגמרי שחוץ מאמא ואשה-של יש אותי, טל השלמה. לא ידעתי איך לתת לה מקום בין כל הצרכים החדשים.

היום אני מנחה נשים וגברים לאפשר לבקשות העומק שלהם להישמע, לפנות להם מקום, ולנוח שם. ולאפשר לבלתי נתפס ולדיוק של מי שאתם מבקשים להתגשם.

_____________________

טל פייג', פסיכותרפיה בין אישית, הילינג, קריאה בקלפים. מרחב מחבק