התגעגעתי אז באתי :)
הדרכת הורים
היי,
המון זמן לא פרסמתי. היו חודשים עמוסים בחוויות טובות יותר וטובות פחות, אבל כמובן מכולן אני לומדת וגדלה.
בימים אלה אני עובדת על כמה פרוייקטים במקביל. כולם כמובן עוסקים בילדים, נוער, הורים ומה שבינהם.
אחת הזכויות הגדולות שנופלת בחלקי היא לעבוד עם ילדים שנמצאים על ספקטרום האוטיזם, ילדים עם הפרעות
רגשיות, נפשיות, שכליות וכו'.
אני נעזרת לא מעט באנשי מקצוע המלווים אותם ומדריכים אותי.
המתנה הגדולה והמרגשת ביותר היא להעלות את הילדים האלה לבמה, יחד עם חבריהם לכיתה ולשכבה ובסוף
המופע לפגוש את ההורים שלהם.
מתוך ההכרות הזו אני כותבת לפעמים. כותבת ממה שהילדים המדהימים האלה מספרים לי:
עיניים רואות בדמיון
יש ילדים עם עיניים חומות. הם בטח רואים חום כמו מדבר. יש ילדים עם עיניים כחולות. בצבע הים הם רואים כל דבר. יש ילדים עם עיניים גדולות הם רואים את ה-כ-ל בלי לפספס ויש גם כאלה – עם עיניים פוזלות. שרואים הכל פעמים – זה נס! ולי, כך אמא אומרת, יש עיניים כבויות. כל הזמן הן רואות רק חושך שחור. היא בכלל לא יודעת שאני כן רואה – בכמויות. אני רואה את הכל – אפילו בלי אור. מה שיפה בכל הסיפור שבעיניים שלי – הכל ממש ברור! ואמא שואלת – "איך זה אפשר, הרופא אמר שלא תראה שום דבר" אני מחייך ואומר בלי חשבון "אני רואה את הכל בדמיון" "תסביר" היא אומרת "איך אפשר?" "רוצה לנסות?" שאלתי "זה ממש נהדר!" "בוא ננסה" היא מיד מסכימה ואני מיד ניגש למשימה. "עצמי את עינייך – בלי להציץ ועכשיו דמייני למשל… עציץ" אמא מתאמצת, משתדלת נורא ואז היא אומרת "אני רואה מנורה" "יופי" אמרתי "עכשיו כבי את האור ותראי בדמיון רק חושך שחור" "הצלחת?" "נראה לי שכן, אבל רגע אחד" נראה לי שיש כאן משהו בצד" "מה את רואה? זה חי או דומם? זה חדר עמוס או חדר שומם?" "אני חושבת שזו מערבולת צבעים, אדומים וכחולים, צהובים וסגולים…" "ואיך זה מרגיש? זה מפחיד או נעים?" "זה מרגיש כמו דגדוג של נוצה בפנים.." אמא צוחקת, צחוקה מתגלגל ואני איתה צוחק, מתכרבל.. לרגע נדמה שרק שנינו לבד בעולם של צבעים יחיד ומיוחד בעולם של שנינו, אין פחד – יש כיף אפשר לרוץ ולרקוד וגם להתעופף אין אסור – רק מותר אין שונה – רק מוכר לפתע, אמא נרגעת קולה קצת רועד, "ילד שלי, גיבור – לא פוחד!" ואני לה משיב, גם את גיבורה, "את אמא שלי הכי יקרה!" אז לאמא אומר: כמו שאני, זה הכי טוב שיש! ואין לי בכלל במה להתבייש! אני ילד ממש כמו שאר העולם, דומה בהכל ושונה מכולם! אמא אומרת אתה יחיד ומיוחד, נפלא, נהדר בגלל שאינך רואה שום דבר, אתה שומע, יודע, חושב ומרגיש אתה ילד יפה מוכשר ורגיש! אמא צוחקת, צחוקה מתגלגל ואני איתה מאושר, מתכרבל, מתחבקים הכי חזק בעולם אמא אוהבת הכי מכולם. איור: רעות בורץ, פרוייקט אמאWarning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/madcafe1/domains/madcafe.co.il/public_html/wp-content/themes/madcafe/single.php on line 259
היום הראשון ב... כמה מתרגשים ביום הראשון בגן..
לכתוב טקסט, לצייר, להלחין.. לקחת חלק מהבפנוכו הפרטי
מי הם בעצם צרכני מופעי הילדים? הילדים שאומרים
אמא, נעלת את הדלת? אמא, אולי עדיף שלא
אישה בחודש שמיני להריונה מלטפת את ביטנה העגולה,
היי, המון זמן לא פרסמתי. היו חודשים עמוסים
המן הרשע הפקות גאה להציג: הסרט שיעשה לכם
"הייתי אונס אותך ואת הדובי שלך.." סיפור שהיה
הפוסט הזה נכתב בהמשך לשיחת וואטסאפ בין עינת
הורים מעצימים ילדים > ילדים מעצימים הורים! בכל יום
חוגגת יום הולדת:)!! אני, ליאת תבורי, מדליקה. מדליקה
כתיבה: ליאת תבורי איור: רעות בורץ במבט
השמש הדליקה סיגריה ראשונה, שאפה לתוכה שאריות של
נקודות למחשבה: 1. תפוח בדבש זה פינוק שלא
בחרתי להעלות שוב פוסט ישן שלי בזכות התמונה
