והפעם – שתי משפחות שעשו תהליך ייעוץ שינה

משפחה אחת:

לפני זמן מה פנתה אלי סבתא לנכדות תאומות בנות שנה וחודשיים.
ואלה היו דבריה (בשיחה טלפונית):
"הם לא ישנים…פשוט לא ישנים" היא סיפרה "זוג יקר ללבי מקסים ומדהים שלא מפסיק לריב, הם לא ישנים, הם מתווכחים, הילדות בוכות המון", שמעתי מצוקה אמיתית בקולה "את חושבת שתוכלי לעזור?"

"נראה לי שכן, מה את יכולה לספר לי על המצב?"
הסבתא המקסימה סיפרה כל מה שידעה.
"ואין להם כסף לעזרה כזו (היא התכוונה לתהליך) ועוד בעיה קטנה –
…האבא לא מאמין בדברים כאלה…"
"אז אני רוצה לעזור להם, בתי היקרה הפכה לאמא בגיל יחסית מבוגר (35)
והיא לגמרי חסרת אונים מול הקושי וחוסר השינה המצטבר".
דיברנו עוד ועוד והוחלט שאצור קשר עם האמא.
אכן כך היה. היא בהחלט נשמעה כמישהי שרוצה לראות את האור בקצה המנהרה, או בעצם – להיפגש דווקא עם החושך בלילה – אבל במצב שינה… 🙂

התחלנו…
לא קל. אמא תשושה, קטנטנות מלאות מרץ ונרדמות רק בתנועה,
לפעמים רק בידיים, אבא שלא משתף פעולה… (אבל גם לא מפריע לתהליך).
סבתא משלמת ותומכת.

עבדנו, צעד אחרי צעד, שלב אחרי שלב.

ארגנו סדר יום, טקס שינה עקבי ומכיל, ניהלנו את עניין סימני העייפות, ועוד ועוד.
היום הילדות נרדמות עצמאית במיטותיהן (בחדר שלהן!), ישנות באופן רצוף ומתעוררות בבוקר מלאות מרץ ליום חדש.
גם אמא ואבא ישנים רצוף, ואבא מודה שמעכשיו ימליץ לכל מי שנתקל בקושי דומה 🙂 "לא האמנתי שמישהו מבחוץ ידע יותר טוב מההורים…" אמר.
סבתא ואני מאושרות, איזה כיף.

"המתנה הכי טובה שקיבלנו" כך אמרה אמא לסבתא.

משפחה שניה:

אמא, אבא, ילדה (4.2) וילד (2.2),
אמא עובדת עד 15:00, אבא עובד עד 18:00,
הילדים בגן.
נקודת ההתחלה היתה: לילות לבנים…
הילדה מתעוררות ב3,4 לפנות בוקר ונכנסת למיטת ההורים,
מחזירים למיטתה לפעמים. לפעמים אין כח, לפעמים לא שמים לב שהגיעה להורים,
הילד מתעורר שתיים-שלוש פעמים בלילה (התעוררות אחת לבקבוק),
בוכה ומתקשה לחזור לישון. לפעמים לוקח שעה, כולל בכי והתנגדות.

"מאז שאני אמא, לא ישנתי לילה אחד רצוף…
כשהגדולה התחילה לישון קצת יותר ברצף, נולד הקטן ואז התחילו שוב
התעוררויות שלה.

גם הוא היה מתעורר בלילה כמובן לאכול (שזה הגיוני) וכך יצא שלא ישנתי 4 שנים!!!
לישון לילה מהערב עד הבוקר נראה לי חלום רחוק מאוד… 🙁 "

התסכול גדול, ברור, מאוד ברור. אבל יש מה לעשות.

התחלנו, סידרנו, ארגנו, את סדר היום, את התנהלות הלילה בשונה מהתנהלות היום, עשינו הטרמה לפני כל מצב מאתגר, יישרנו קו בין אמא לאבא ויישמנו תגובה אחידה, יצרנו צורת הרדמה אחידה, ו…דאגנו לאמא! לרוגע שלה, לזמן שלה, לנינוחות שלה.
הדרך היתה ברורה ומסודרת ונתנה עוגן ושלבים ברורים לאיך מתקדמים.

עברנו ביחד רגעים מאתגרים, עייפות, בכי, התקדמות, נסיגה, שוב התקדמות, אפילו ניתוח להסרת שקד שלישי ועוד…

ועכשיו 🙂 איזה אושר. הולכים לישון בערב אחרי סיפור וטקס שינה נעים ונינוח, מנשקים, מחבקים וישנים רצוף כלללל הלילה. לילה אחרי לילה אחרי לילה…

הצלחה לכולנו!
(וכבונוס, נעלמו גם התקפי הזעם של הילד המתוק – בלי קשר לשינה)

"ככה, אני מוכנה כבר לחשוב על הילד הבא!" אמרה לי האמא.
כיף לי 🙂
(המשפחה נמצאת בארה"ב)