אני זוכרת שאחד הדברים שהיה לי הכי קשה לקבל כאשר הפכתי לאמא זה את העובדה שהפכתי לאמא. שאני כבר לא ילדה. שאני כן הילדה של מישהו ותמיד אשאר אבל אני בעצמי עכשיו אמא של מישהו אחר.  זה מעבר מאוד דרמטי חשוב ובעל השפעה על אישה צעירה. ברגע שיש לך ילד משלך את מסתכלת על עצמך ועל אמא שלך בצורה אחרת לגמרי.

ואמא שלך, שהיו לה מספיק שנים לתרגל ולהתרגל לעובדה שהיא אמא, מתרגלת עכשיו לתואר חדש- סבתא.

הקשר בין אמא לבת הוא קשר חזק. הוא קשר חשוב שנבנה עם השנים ועובר לא מעט תהפוכות ושינויים, מתרופף ומתחזק שוב. כשאנחנו קטנות אנחנו מעריצות את אמא שלנו. היא האישה האידיאלית ואיך שאישה אמורה להיות. כשאנחנו מגיעות לגיל ההתבגרות אנחנו שונאות אותה. היא לא מבינה אותנו, היא רק מגבילה אותנו- היא לא זוכרת מה זה להיות בגילנו. ואז אנחנו מתבגרות והופכות לאימהות בעצמינו. ואז- אנחנו מבינות ומעריכות. מאוד.

כשאנחנו אימהות אנחנו פתאום מבינות אותה- את הלחץ, הדאגה, הנתינה, האהבה האינסופית, הקבלה וההכלה- ואנחנו מעריכות ואוהבות אפילו יותר.

כמו שכתבתי, הקשר בין אם לבת הוא משהו מיוחד. קשר הדוק שלא ניתן להסביר במילים. כמו שלפעמים קשה להסביר למישהו כמה אוהבים ומעריכים אותו. אבל אפשר לתעד אותו. לפעמים צילומים- ספונטניים וברגע הנכון- יישמרו את ההבעה, את האהבה, את הקבלה. ואם נתעמק בתמונה נוכל ממש להרגיש את הקשר.

יצא לי לצלם אמא מקסימה עם שלוש בנותיה. קשה להסביר במילים את החיבור, את הקשר בין האמא לילדות – קשר שישאר שם תמיד גם כשהן תחשבונה שהן יודעות יותר טוב ותטרוקנה לה את הדלת בכעס- גם אז עמוק בפנים הן תדענה שאמא תמיד חושבת על טובתן ותמיד עושה מה שנכון עבורן.

מוזמנות ליצור ולשמר חוויה של אם ובת ביום כיף מתועד שיזכיר לכן כמה הקשר ביניכן חשוב וכמה אתן אוהבות גם ברגעים שזה קצת פחות מובן מאליו.