ילד דו-לשוני הוא ילד שגדל עם שתי שפות ויכול  לתפקד היטב ובאופן טבעי בשתיהן.

יתכן ושפה אחת תהיה דומיננטית ובשימוש יותר מהשנייה.

14% מכלל הילדים בארץ היום ילדי מהגרים.בערים מסוימות הסטטיסטיקה מגיעה ל 40%.

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חמישית מן הנכנסים לכתה א' בכל שנה בחינוך

 היהודי הממלכתי, דוברים 2 שפות.

קיימת אבחנה בין שני סוגי דו-לשוניות:

1. דו-לשוניות עוקבת – רכישת שפה אחת ולאחר-מכן (לאחר גיל 3 בערך), רכישת השפה השנייה.
2. דו-לשוניות סימולטנית – חשיפה לשתי שפות במקביל ובמינון שווה לפני גיל 2-3 שנים.

(למשל-בית בו כל אחד מן ההורים דובר שפה אחרת או מצב בו בבית מדברים

שפה אחת ובגן שפה אחרת.)

מחקרים הראו ששלבי ההתפתחות השפתית וקצב המעבר בין שלבים, זהה אצל

ילדים דו-לשוניים וחד-לשוניים. בכל קבוצה יש את השונות, מכיוון שיש ילדים שלומדים שפה

מהר יותר מאחרים, ללא קשר לרקע הדו/חד לשוני.

אחד המיתוסים שהיו נפוצים עד לא מזמן היה שלילדים דו-לשוניים, סיכוי גדול יותר לפתח לקות –

שפתית. מחקרים הראו שעיכוב בדיבור בילדים דו-לשוניים נובע מלקות שפתית ולא בשל היותם

חשופים לשתי שפות. אחוז לקויי השפה שעומד על 7% מכלל האוכלוסיה, אינו שונה

בקרב דו-לשוניים.

ילד דו-לשוני יוגדר כלקוי שפה, רק אם הלקות אובחנה בשתי השפות. העיכוב יראה בשתי השפות.

דו-הלשוניות אינה גורמת לעיכוב כפול דו-לשוני. אלו היבטים חשובים עם השלכה

טיפולית.

לרוב, נעודד את ההורים לשמר את שתי השפות, עם דגש שידברו בבית את

השפה שנוחה וטבעית למשפחה.

קיימים יתרונות רבים לדו-לשוניות בגיל 0-3 שנים. חשיפה לשתי מערכות לשוניות נפרדות,

תורמת ללימוד קל יותר של חוקי-שפה דקדוקיים והגייה שונה של צליל שתי השפות,לגמישות

מחשבתית, העשרה במגוון האפשרויות לבטא רעיון חוויה ורגש, אינטראקציה טבעית ונוחה עם דוברי

השפות השונות, התרבות והתיפקוד בכל אחת מהן, הרחבת ההזדמנויות בתחומים הלימודיים

חברתיים ואף בעתיד, התעסוקתיים.