10 השלבים לקבלת הילד בעל הצרכים המיוחדים:

הורים יקרים, מזל טוב! נולד לכם תינוק!!! – ילד מיוחד בא לעולם:

תינוק קטן וחמוד אשר חיכיתם לו הרבה מאד זמן, דימיינתם איך הוא יראה, למי הוא יהיה דומה, חשבתם רבות על שם שיהיה לו ואפילו העזתם ודימיינתם איך אתם מלווים אותו לכיתה א', לצבא וכמובן לחופה.

אף אחד לא הכין אתכם ואף אחד אפילו לא רמז לכם שהתינוק שלכם יהיה שונה, שהוא לא יהיה כמו כולם.

באותו רגע בו אתם מבינים שהילד שלכם הוא מיוחד, זהו הרגע בו אתם מתחילים את תהליך ה"אבל", תהליך בו אתם מתאבלים על הילד עליו חלמתם, על הילד שלא יהיה לכם, זהו תהליך הכרחי, שכן בתהליך הנ"ל אתם בעצם נפרדים מהילד עליו חלמתם ולומדים לקבל את הילד המיוחד כמו שהוא.

תהליך האבל מתחלק ל 5 שלבים (לפי מודל שלבי האבל של קובלר – רוס – Kűbler-Ross model)

שלב 1 – ההכחשה: שלב שבו ההורים מתקשים לקבל את רוע הגזרה עד כדי הכחשה : "זה לא נכון", "המומחה הזה טועה", "זה לא קורה לי", "זה לא יכול להיות". ההורים בטוחים שזו טעות. קובלר-רוס מתייחסת לתגובה זו כמנגנון הגנה זמני שהאדם זקוק לו עם קבלת הידיעה הקשה, בשל הקושי הרב לקבל מציאות זו. ההכחשה מאפשרת לאדם מעין פסק זמן להתארגן ולגייס כוחות, ובהדרגה לעבור למנגנוני הגנה מסתגלים יותר.

שלב 2 – כעס: "למה דווקא אני?"

מרבית האנשים לא יכולים להמשיך להתכחש לאורך זמן  וההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה מאוד להתמודדות גם. הכעס מופנה החוצה, לסביבה, לכול הכיוונים, לעיתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. בשלב הזה ההורים נוטים לקנא בכל מי שיש לו "ילד רגיל".

הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים יעזרו להתמודדות בכיוון של השלמה, כאשר תגובה הפוכה מצד הסביבה תפחית את הסיכוי להשלים עם המצב ותגרום לתחושות של בדידות .

שלב 3 – מיקוח: "אני אעשה הכול, רק שהילד שלי יהיה בסדר"

בשלב הזה ההורה מוצא עצמו רץ בין כל המטפלים הקיימים גם מטפלים קובנציאליים וגם כאלה רוחניים ואו מהרפואה האלטרנטיבית. ההורה מוכן לעשות הכל העיקר שהילד שלו יתקדם, העיקר שהוא יהיה כמו כולם. בכך מבטא ההורה את רצונו לדחות את הקץ בהתמקחות בניסיון למנוע את הבלתי נמנע.

שלב 4 – דיכאון: "הכול חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח?"

תחושה חריפה של אובדן, המשתנה בחומרתה מאדם לאדם, מחליפה את הכעס וניסיונות המיקוח. מופיעות מחשבות עגומות על העתיד, רגשות של אשמה ובושה, כשלון והחמצה. קובלר- רוס לא מאמינה בניסיונות לעודד ולהרגיע את המתאבל השרוי בדיכאון. לדבריה, הרגשת הדיכאון היא עיבוד רגשי חשוב של המצב, המסייע לתנועה בכיוון של קבלה והשלמה. לא כדאי לעודד ולשכנע ש"יהיה בסדר"- למרות הקושי צריך לעבור את שלב הדיכאון מתוך הקשבה והבנה.

שלב 5 – קבלה

אם הסתייע בידו של האדם לעבור בתמיכת הסביבה את שלבי ההתמודדות הקודמים יופיע שלב של קבלה והשלמה. מתרחש וויתור על המאבק נגד הגורל ועל חשבונות עם העבר ועם הסביבה. בשלב זה החולה או המתאבל מסוגל לבטא מגוון של רגשות שחווה בשלבים הקודמים, להשלים עם המצב. לאט לאט ההורה לומד לקבל את הילד שלו כמו שהוא,,,,, לראות את החוזקות של הילד שלו ואת החולשות בהם הוא חייב תמיכה

חשוב לציין כי כל הורה נמצא בשלב אחר של ההתמודדות, לכל הורה יש את הזמן שלו, כל הורה יכול להיות פרק זמן אחר בכל שלב, והמעברים הם שונים, יש הורים שמדלגים על שלב וחוזרים אליו אחר כך, יש הורים שמגיעים לשלב האחרון של הקבלה אבל חוזרים אחר כך שוב לאחד מהשלבים הקודמים. זהו תהליך דינמי ומשתנה מאדם לאדם.

המלצות כיצד לעבור את תהליך קבלת הילד בעל הצרכים המיוחדים, בצורה טובה יותר:

1. בעת קבלת הבשורה, אפשרו לעצמכם זמן לעכל, להבין

2. בניית רשת תמיכה: אל תישארו לבד, מצאו לכם את האנשים שיכולים להיות שם בשבילכם, משפחה קרובה, אנשי מקצוע (פסיכולוגים, מדריכי הורים), קבוצות תמיכה ועוד.

3. אל תתביישו לבקש עזרה

4. היו אתם המומחים לגביי הלקות של הילד שלכם, חפשו כל פיסת מידע אשר תעזור לכם להבין טוב יותר מה יש לילד שלכם, אל תתביישו לשאול שאלות.

5. תזכרו תמיד: אתם מכירים את הילד שלכם הכי טוב

6. אל תשכחו את עצמכם, השקיעו בעצמכם, תפרגנו לעצמכם לצאת ולבלות, לעשות משהו טוב למען עצמכם – תבינו שכך אתם בעצם עוזרים לילד שלכם, כי אתם המשאב העיקרי בשבילו וגם אתכם צריך לטפח.

מכתב מאח "רגיל" להוריו  >>

____________________

אילאיל גרנות, יועצת להורים לילדים עם צרכים מיוחדים