אני אוהבת ללמד במעשים…..מהחיים.
לא מאמינה ב"נאומים".
החלטתי לראות אותו.
לראות את הבחירות שלו כשהוא עושה דברים שהם לכאורה "ברורים מאליהם".
כשהוא עושה דברים כי אני אמרתי לעשות. אז מה אני עושה בפועל?
ניקח לדוגמא את נושא האמבטיה.
כשאני רוצה שהוא יתקלח ….כמעט תמיד מאז שהוא קטנטן……הוא בדיוק באמצע משהו…..
משחק או סרטון או משהו.
אני רוצה שהוא ילך להתקלח. והוא באמצע ….:עסוק:
"עוד מעט"…."לא עכשיו"…"עוד מעט"…לא בא לי"…. מתבאס.
ואני "עכשיו"!וגם אם ביקשתי יותר מפעם אחת. מה שקורה לא פעם.
אני עדין רואה…רואה אותו ואת הבחירה שלו לעשות את מה שבקשתי
למרות שזה לא מה שהעדיף לעשות באותו רגע.
וכמו שאני רוצה שבעתיד כשאני אעזוב את הקפה ואסיע אותו
שיראה אותי ויגיד לי "תודה".
אני רואה אותו היום ואומרת לו "תודה".
"תודה" על הבחירה להקשיב ולעשות.אז ככה אני מאז שהוא קטנטן
רואה את כשהוא עושה את ה"ברור מאליו".
עושה מה שאני מורה לעשות.
ואתם יודעים מה קורה? לאורך השנים?
באופן טבעי הוא רואה חזרה כשאני או אנשים אחרים בוחרים לעשות דברים עבורו.
הוא מבין מעצמו שזאת בחירה ושזה לא "ברור מאליו".

 

בינינו – להגיד "תודה" למישהו על בחירה בעשיה…גם כשהיא לכאורה "ברורה מאליה"
עושה את ההבדל בכל יחסים:
בעבודה להגיד "תודה" לעובדים על השקעה שלהם….גם אם זה התפקיד שמשלמים להם עליו.
בחברות להגיד "תודה" על הקשבה, נוכחות, נתינה, אהבה.
בזוגיות להגיד "תודה" על עשיה, על עזרה, על אהבה, על תשומת לב.
וגם בהורות "תודה" על זה שילדנו בוחרים להקשיב לנו.

 

קסמים שבלב מתחילים בנו
כי גם מה שהוא "ברור מאליו" הוא לא.

מוזמנים להצטרף לדף של הורות יוצרת מציאות.
בקרוב החוברת של קסמים שבלב יוצאת לאור!!
https://www.facebook.com/NLPHORUT/