למה היא התחילה לקום 3 פעמים בכל לילה???

(הכוונה לבת או בן באותה מידה כמובן)

הורים רבים נתקלים בתופעה הזו.

עד לרגע מסוים, התינוקת/הילדה הייתה ישנה רצוף לאורך הלילה.

חוץ מאשר התעוררויות לאוכל (בהתאם לגיל), פשוט ישנה!

ממש ככה. היה נהדר.

אבל מאותו הרגע (ותכף אפרט) הכל השתנה, פתאום ההרדמות נעשית רק בידיים, מתעוררת כל שעתיים בערך. והיא כבר בת שנה וחודשיים!

אז, הכל בסדר. תכף נבין….

הרגע המסוים הזה יכול להיות כל מיני דברים –

יכול להיות         כניסה למסגרת חינוכית,

יכול להיות         שהות בבית מלון כמה ימים (בו ישנו ביחד באותה מיטה ההורים והילדה),

יכול להיות         וירוס חום של כמה ימים (שבמהלכו הרדמה על הידיים, מפאת הקושי),

יכול להיות         כמה ימים של אירוח או התארחות בהם ההסדרים השתנו,

בעצם, כל שינוי שהביא להתנהלות שונה ויציאה מסוימת מהשגרה.

לא נורא, הכל בסדר.

ככה באמת בנויים החיים – עם המון הפרות בשגרה.

ואין כאמור בזה – טוב או רע. רק מציאות ופתרון שעכשיו יובא.

אז מה בעצם קרה?

אמנם היו הרגלים טובים ונוחים בענייני שינה, כבר מההתחלה .

אז קודם כל כהורים – חשוב שנזהה שזו תוצאה ישירה של מה שעשינו ולכן לפרגן לעצמנו על התנהלות מיטיבה.

בהמשך, משהו השתנה כאמור, צורת הרדמה אחרת התאפשרה ועכשיו הילדה רוצה את הדרך החדשה.

כן, זו פשוט דעתה.

וזה בסדר גמור, כי היא בן אדם שיש לו דעה.

גם בגיל הצעיר שלה.

יופי, מעולה, מחשבות ודעה. רוצים לישון!  זה מה שאנחנו רוצים (אומרים ההורים).

אז מה עושים???

קודם כל נרגעים ומבינים שהכל בסדר. שום דבר נורא לא קרה.

ובעיקר לא התקלקל! וגם אין אשמים. הכל בסדר. מיד לשינוי ניגשים.

מה שקרה זה שהמסר לגבי צורת ההרדמות כבר לא ממש ברור – לילדה.

מה שהיה לפני רגע השינוי, כבר לא רלוונטי – מבחינתה.

היה משהו (כמו  שהוזכר כאן למעלה: טיול, וירוס, בית מלון), ומאותו רגע הייתה הרדמות אחרת, ואין שום סיבה להסכים לשיטה הישנה  (כאמור, מבחינתה).

אז היות וההורים – הם אלה שמובילים ומכוונים.

וכך גם בשאר הנושאים (ולא רק בשינה),  חשוב שקודם כל נבין שהאחריות לשינוי היא שלנו, ההורים.

וכל מה שחשוב לנו להנהיג, יגיע מאתנו ולא מהילדה.

כמובן שמאוד חשוב הקשב לצרכיה וההכלה. תמיד ובכל מצב.

אך אין ספק שדרושה כאן הנהגה.

וזו תזכורת, דרך אגב, להורות מובילה.

הצעד הבא –

אז אחרי שהבנו שהפעולה מגיעה מעמנו ואנחנו היוזמים והאחראים להטמעה,

קובעים – כצעד ראשון – צורת הרדמות אחידה.

צורה בה אנו והילדה מעורבים עד הרדמות מלאה.

למשל, הילדה במיטה שלה ואמא יושבת על כסא ליד מיטתה ומלטפת אותה.

כאמור עד הרדמות מלאה.

ולמה?

כדי ליצור בהירות וודאות לילדה.

והאמת – גם לנו. חשוב ביותר.

שיהיה לנו ברור מה המצב בהתחלה.

אח"כ באופן קשוב ומכיל מלא סבלנות ורגיעה, עוברים להפחתה ברמת המעורבות

של ההורה במהלך ההרדמות.

למשל, מליטוף רצוף לליטוף לסירוגין.

וכך, שלב אחרי שלב, מעבירים בהדרגה את ההרדמות לדרך עצמאית ופחות תלויה.

כאמור, פחות תלויה במעורבות ההורה.

חשוב להדגיש – כל פעם שיש בכי, תסכול או מצוקה, ההורה ניגש ומרגיע ככל שנדרש.

ממש. ממש.

המסר לילדה הוא –  אני כאן כדי לעזור ולתמוך, במלוא מובן המילה!

ועם זאת מכוון להרדמות עצמאית (שלב אחרי שלב) בהדרגה.

אהבתם? תרצו שעוד הורים יקראו? מוזמנים לשתף באהבה.

אפשר להצטרף לקבוצה שעוסקת בתחום.

וכמובן שאפשר לפנות בכל שאלה.

תודה 🙂