בתרבויות פרמיטיביות התינוק הוא חלק אינטגרלי מהחיים. ניתן לו מסר של "תצטרף למה קיים החיים ממשיכים כהרגלם", לעומת זאת, התפיסה שלנו בעולם המודרני שברחם "קל" יותר ולנו ההורים קיימת היכולת לתווך לרך הנולד את החיים בחוץ.

כדי שתינוק יתמסר, יתערסל ויתן מעצמו צריכים להתקיים תנאים מאוד בסיסיים, אחרת התינוק יתקשה להתמסר ויהיה מאוד לא נינוח דבר שיוביל לבכי.

מגיל לידה עד גיל שנה התינוק נמצא במצב הישרדותי, תלותי באם. בין התינוק לאם נוצר קשר שלא ניתן לתארו במילים. ה bonding החיבור הקשר הזה, קורה אבל רק עם האם ולא עם אף אחד אחר.

כשתינוק נמצא ברחם הוא נמצא בתנוחה עוברית, קיימת כפיפה לאורך כל תקופת ההריון. חשוב לשמר את התנוחה הפיזיולוגית של התינוק כשהוא יוצא לאויר העולם, כדי למתן את תחושת המעבר החד לעולם החדש.

תנוחת הערסול חשובה מכמה סיבות:

• הערסול מאפשר לתינוק מנוחה ונינוחות
• תחליף מאמץ ומגע עמוק – מתקיימת תמיכה חיצונית (ידיים/מנשא) לשרירי החזה, הידיים והבטן של התינוק. כך התינוק לומד לשחרר, יש מישהו/משהו שמחזיק אותו, המוח מקבל מסר שאפשר להרפות. הלחיצה, המגע העמוק שמחזיק את התינוק מספק תחושה של ביטחון. עוזר בעיקר בחודשים הראשונים של הקוליק/ גזים של התינוק.
• יכולת סינון גירויים מהסביבה – הסביבה שלנו מלאה בגירויים, ריחות, רעשים, תנועות, הבזקים ועוד.. כשהתינוק מעורסל אנו יוצרים לו תנאים של בועה. הוא רואה את האם, ונחשף לעולם דרכה (המגע שלה, והפנים שלה)
• ביטחון ומיעוט רפלקס מורו – כשהתינוק נמצא בתנוחה מעורסלת הוא מנותק, פחות נבהל, אנו עוטפים אותו (ידיים/מנשא) ותומכים בגופו, לכן התינוק מרגיש ביטחון לשחרר ולהתמסר.
• קשר עין עם ההורה
• קירוב ידיים לקו האמצע – בהמשך ההתפתחות יוכל התינוק להביא את הידיים אל הפה – שלב התפתחותי חשוב מאוד.
• חשיפה לתנועה ממקום מוגן – כשהתינוק היה ברחם הוא קיבל גירוי תנועתי ע"י האם. גירוי מערכת שיווי המשקל מגיע ממקום מוגן ועוטף בערסול אם זה בידיים או במנשא. התינוק מקבל חיבור טוב לתנועה ומתרגל אליה. הוא לא צריך לאזן את עצמו כי הוא מוחזק. התנועה מביאה עוד רוגע ושקט לתינוק.
• משפר את איכות השינה

ועכשיו מדוע מנשא בד אלסטי?

את התינוק ניתן לשאת בתנוחת ערסול או בטן לבטן, עניין של העדפה אישית, אך חשוב להקפיד על שמירה על הבטיחות.

1. קודם כי אני מכורה, אני מודה. מבחינה אישית בילדי הראשון לא היה לי מושג מה זה מנשא בכלל. כשילדתי השניה הגיעה לעולם, הגעתי לבית החולים עם מנשא וטוב שעשיתי כך. הכאבים שלאחר מכן לא איפשרו לי לשאת אותה בידיים והמנשא היה פיתרון פשוט מושלם. תחושת הקרבה שלה אליי, הרוגע, השלווה. יכולתי לטייל איתה במסדרונות מבלי לאמץ את ידיי. זה היה מדהים.

בסדנאות שאני מקיימת ביום אני תמיד מקפידה לחשוף את לקוחותיי למנשא הבד, רובן מופתעות… זה לא מסובך, זה יציב ומחזיק מעולה, והכי חשוב שחיקת הידיים, הלחץ שמופעל על מפרק כף היד מתמעט וזה מאוד חשוב כיוון שאנו לא מסתכלים לטווח הרחוק איזה נזק נגרם, לעיתים בלתי הפיך.

2. כי מנשא מעניק ביטחון ושליטה לאם ולתינוק. כשהתינוק צמוד אלינו אנו בשליטה, אם אנו רוצים לבדוק שהכל בסדר פשוט רק מסבים את המבט שלנו מעט מטה.
3. כי הקרבה לתינוק ממכרת, ומטעינה אותנו באנרגיות אחרות. בכל פעם שאנו והתינוק מקבלים מגע קרוב ואוהב מופרש הורמון אוקסיטוצין, הורמון זה מעניק תחושת ביטחון ואמון בכל סיטואציה. משרה רוגע ובעיקר עוזר להתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה (שממש לא חסר לנו)
4. כי מנשא אם זה בתנוחה מעורסלת/בטן לבטן מקל על גזים/קוליק –תינוק שנמצא בהרפייה תמידית, בעיקר בחודשיו הראשונים, הכאב פחות כואב. כשהגב מאורך ומעוגל מערכת העיכול פועלת ביעילות וכאבי הבטן פוחתים.
5. כי כשאבא שם מנשא ההרגשה היא אחרת, הקשר בין האב לתינוק מתבסס בצורה הדדית. האב חווה את ההריון והלידה בצורה שיכלית ריגשית בניגוד אלינו שהיא הורמונלית ריגשית. לעיתים האב חווה קושי להתחבר לתינוק או חוסר אונים בסיפוק צרכיו הבסיסיים ביותר. מעבר לכך שלעיתים זה יכול לתת לאם זמן מנוחה, אני אישית חושבת שלאב יש מגע אחר, משהו אחר שהאם לא יכולה לספק. חשוב מאוד שהתינוק יחווה את שני הוריו.
6. ולגולת הכותרת – כי מנשא עוזר לתינוק לישון טוב ללא בכי ומאמץ – ניתן לשים את התינוק במנשא במשך היום ולעסוק בענייננו. הם נרדמים אפילו מבלי שנשים לב לכך. לאחר שהוא נרדם תוכלו לבחור אם להשאיר אותו עליכם או להעבירו למיטתו להמשך השינה.