לפעמים מתביישים בבעיות שינה.

מזמינה אתכם להקדיש כמה דקות (פוסט ארוך)
ולקרוא את סיפורה של נעמה (שם בדוי).
ביקשתי ממנה לפרסם את המקרה (ללא פרטים מזהים)
כדי לתת השראה להורים נוספים לעשות מעשה ולשפר ולהעצים את ילדיהם.
"תכתבי במילים שלך, רק בלי שמנו האמיתי". אז הינה הוא לפניכם.

לפני חודשיים, ביום שישי בשעה 18:30 טלפון…
על הקו נעמה (שם בדוי), אמא לבת 6.5 שנים, מתל אביב, מתנצלת על השעה…
הכל בסדר, אפשר בהחלט לדבר…

דיברה בשקט, בהיסוס, הפרטים הושלמו שלב אחר שלב,
הרגשתי שגם בכתה תוך כדי.
השיחה היתה ארוכה ותוך כדי הזמן שעבר, הרגשתי שנוצרה פתיחות ושיתוף, היה מרגש.
גם אני חד הורית ואם לילדה, כך שהיו נושאים משותפים.
הרגשתי שיתוף כנה ומרגש.

"אני מתביישת. מתביישת בעובדה שהילדה שלי בת 6.5, בכיתה א'
ונרדמת רק אתי במיטה שלי, נרדמת רק אם אני צמודה אליה פיזית ושוכבת לידה.
ככה כבר שנה, מאז שהתגרשנו.
בהתחלה זה היה לי טוב. הרגשתי שאני לא לבד, בייחוד בערב לפני השינה, שאז עולות כל המחשבות המעיקות והמפחידות.
הרגשתי מחובקת ומחבקת.
אפשרתי ואפילו עודדתי את השינה המשותפת.
מודה, זה היה גם עבורי. ובאיזשהו מקום, הרגשתי שאני מקלה עליה את הפרידה של הוריה.
החיבוק הזה לאורך הלילה, להרגיש את הנשימה שלה, הרגל שלה עלי,
ההתכרבלות בבוקר, היה כיף גדול ונראה לי נכון.

במשך הזמן זה הפך יותר ויותר מאתגר ושמתי לב שהיא פיתחה כל מיני התנהגויות של תלות בי. דברים שמזמן היתה עצמאית בהם, חזרה להיות תלויה בי, בנוכחות שלי, בעשייה שלי, בעזרה שלי.
כמות הקריאות 'אמא' לאורך השעות שהיינו ביחד, התחילה להיות ממש מוגזמת, הרגשתי כאילו הילדה בת שלוש.
וכאב לי.. מאוד. מה קרה? הרגשתי שמשהו דורש התיחסות.

ברור לי שהיא ספגה את הטלטלה שעברתי מהגירושים אבל ראיתי את המסלול של ההתדרדרות בהתנהגות וחשבתי על מה היא חושבת על עצמה.
איך כרגע היא תופסת את עצמה אם כל כך תלויה בי.
דברים שחברותיה עושות בעצמן מגיל צעיר יותר בהרבה וגם היא עשתה בעבר, היא כבר לא עשתה לבד.

זה הלך והחמיר. התחלתי לשים לב שמילדה עצמאית, חייכנית ואנרגטית, הפכה יותר ויותר תלויה, בכיינית, הרבה יותר 'תינוקית'.

עבורי הגירושים היו מטלטלים ואני עדיין במסלול של התגברות ושיקום חיי.
היה הוריקן, ממש! אבל בזמן האחרון כבר הרבה יותר טוב.
אמא שלי עוזרת וענייני הפרנסה מסתדרים. גם אחי וגיסתי עוזרים.
כל יום אני משלימה יותר ויותר עם אובדן נישואי, מוצאת את עצמי ואת הזהות שלי.

לפני הגירושים היה מאוד קשה, הרבה מריבות קשות, צעקות,
שינה מחוץ לבית מידי פעם, שלו… שלי…
אין לי ספק שזה פצע שמחלים.
אבל מסלול ההחלמה אצל בתי הלך בכיוון ההפוך.

אז החלטתי לקבל עזרה ופניתי למטפלת רגשית. התחלנו תהליך.
היה מורכב ומכביד כלכלית,
אבל הבנתי שזה חשוב ביותר והמשכנו לאורך חצי שנה.
ועדיין נפגשים מידי תקופות ארוכות יותר. לתחזוק.
אחד הדברים אותו הדגישה המטפלת היה עניין השינה המשותפת.
ובגלל זה אני פונה אלייך.
האם את חושבת שאפשר להביא את הבת שלי להרדם במיטה שלה
כל ערב באופן עצמאי ולישון לאורך הלילה במיטתה, וכל זה בנעימות ובלי עוגמת נפש?

כן, עניתי. בהחלט.

לפני שלושה שבועות סיימנו את התהליך.

והנה הוא לפניכם:

השלבים בדרך להרדמה עצמאית – גם בגיל 6.5:

ראשית שמנו דגש על מענה מכיל ושלם לכל צרכיה של הילדה:
1. דאגנו שיהיה זמן אמא משמעותי, נוכח ושיתופי לאורך היום,
2. שיהיה סדר יום אחיד ומגוון כאחד,
3. שתהיה הכנה מראש לקראת נקודות זמן מאתגרות,
4. שתהיה בהירות ואחידות ועקביות במסרים,

חיכינו בכל שלב של התהליך שהילדה תפנים ותסכים ורק אז המשכנו,
1. עבדנו בצורה הדרגתית והעצמנו בכל שלב, את הילדה ואת האמא,
2. יצרנו תלם ברור לקראת המטרה.

ואכן כך קרה.
הילדה נרדמת בכוחות עצמה כל ערב במיטתה (ללא נוכחות האמא),
3. אחרי טקס ערב נעים ומכיל.
ישנה לאורך הלילה ברציפות עד הבוקר. ככה פשוט.

המטפלת הרגשית מאוד מרוצה, האמא מאוד מרוצה, הילדה מאוד מרוצה,
זה ניכר בהרבה אמירות ועשיות שהעצמאות חזרה לה בהן.
המורה בביה"ס מספרת על השתפרות.
אני מאושרת 🙂

הסיבה שהחלטתי לספר את המקרה היא שהאמא אמרה לי ממש בתחילת השיחה (לפני חודשיים) "אני מתביישת".
וזה מה שעיכב אותה מלשנות את המצב.
היא התביישה בעובדה שהילדה בגילה תלויה בה כל כך בענייני שינה,
ובגלל זה נמנעה מלפנות לעזרה בתחום.
"התביישתי לדבר על עניינים כאלה לגבי גיל 6.5 שנים.
כשמדברים על קשיים בנושא שינה, על תינוקות ומקסימום גילאי שנה וחצי,
זה מקובל. אבל בגיל 6.5 זה ממש בושה. עבורי בכל אופן. אז חיכיתי.
ועכשיו אני כל כך שמחה שפתחתי וסיפרתי ובעקבות זה שיניתי"

אז שתדעו, שאפשר ורצוי לשפר בכל גיל.

מוזמנים לקבל מדריך לעקרונות מהותיים בענייני שינה,
בדף העסקי.

ואפשר גם להתקשר 053-4206682

(התמונה להמחשה בלבד)