מה עושים כשהילד חוזר עצוב מבית הספר? כשמעליבים אותו? לא משתפים אותו במשחק? כשהוא לא מצליח במשימה?

כשלילד שלכם כואב, כואב לכם! ועוד יותר מתסכל כשלא תמיד יודעים איך להתמודד עם זה.

הנושא של כאב הוא מאתגר. מי לא היה רוצה לחסוך מהילד שלו כאב? 

אם נחשוב על זה רגע, מה אנחנו באמת רוצים? לגונן על הילדים שלנו מפני מה שבכל מקרה הם יפגשו בחיים או לתת להם כלים להתמודד עם זה? לנסות להעלים משהו שהם מרגישים או לתת להם תחושה שהם לא לבד בכל חוויה שעוברת עליהם?

אפשר ללמד את הילדים שלנו להשתמש ברגשות שהם חווים בצורה שמחזקת אותם, שהופכת אותם לרגישים לסביבתם ויחד עם זאת בעלי ביטחון, חופש, גמישות והנאה.

הצורה שבה ילדינו ילמדו מה לעשות במצבים שמעוררים פחד, כאב או כל רגש אחר קשורה באופן ישיר לדרך שבה הם חווים אותנו מתמודדים עם אותם רגשות. לדוגמה, כשעובר עלינו משהו או דרך התגובה שלנו למה שעובר עליהם.

בדרך כלל, יש לנו דרך קבועה ואוטומטית בה אנחנו מגיבים במצבים שכאלו והיא לא בהכרח יעילה. לפעמים אנחנו לא מרוצים מהתגובה שלנו ומהצורה שבה היא משפיעה על הילד.

לדוגמא: בכל פעם שאני חווה כאב (לב או פיזי), מנסה להתגבר, להיות חזקה ולא להראות שכואב לי, אני מעבירה מסר לילד שנמצא לידי שכאב זה משהו שצריך להיות חזקים איתו, לא לחוות ולא להראות (מה שמשאיר אותי לרוב עם תחושה של בדידות). בד"כ זה יופיע בגוף כנוקשות וקשיחות בשרירים מסוימים ובנשימה שטוחה יותר שתנסה להפחית את חווית הכאב. אותה תגובה יכולה להופיע כאשר הילד שלי חווה כאב. גם אם במילים שלי אתייחס לכאב שלו אבל באותו זמן אהפוך לנוקשה בגוף שלי ורק ארצה שהכאב שלו יעלם כבר, המסר שעובר מהגוף הוא, אין באמת מקום לכאב!

כמו כן, היסטריה או דרמה עם הכאב, ניסיון להשטיח אותו או לעשות אותו קטן ולא חשוב, ניסיון לדחוף את עצמי או מישהו אחר, להיות כבר אחרי זה או מעל זה וכדומה. כל אלה לא יאפשרו לחוות את הכאב כמו שהוא ולגדול מתוכו.

כשאנחנו מסכימים לחוות כאב, לתת לו את הרגע ואת המרחב אנחנו רגישים יותר למי שלידינו, אנחנו מעבירים לו מסר שהוא לא לבד עם הכאב שלו. אנחנו קרובים יותר. ואנחנו מלמדים אותו לעשות את אותו הדבר עם הסביבה שלו.

טיפ: בפעם הבאה שאתם חשים כאב או עצב – שלכם או של ילדכם, שימו לב איפה בגוף שלכם יש נוקשות או כיווץ, תנשמו עמוק, תרפו ותנו מקום לכאב. תפנו לו יותר ספייס בגוף ותנו לו לגעת בכם. תהיו עם זה ומשם כבר תדעו מה להגיד או לעשות.