מוטיבציה, רגשי אשמה וענייני שינה…

 

 

"חבל שלא עשיתי את השינוי הזה מזמן… עכשיו ,שאני מבינה שזה אכן יכול לקרות,

מתסכל ומעצבן אותי לחשוב כמה סבלנו עד עכשיו"

 

כך אמרה לי אמא שעשתה תהליך ושיפרה לאין שיעור את התנהלות השינה בבית.

(זו רק אחת ממספר הפעמים ששמעתי משפט כזה).

 

 

כשההורים מחליטים לשפר ולשנות והתוצאות מגיעות, זה כיף גדול.

 

ברגע אחד, הם מבינים שאכן הדברים בידיים שלהם, הקושי לגמרי פתיר ו..הנה זה קורה.

 

ואז, במקביל לשמחה, מתחילים גם רגשי אשמה, 'למה לא עשיתי את השינוי הזה מזמן',

'למה נתתי לנו ולקטנטנים להתמודד ולסבול ממחסור שינה ותסכול… מהרבה בכי… מחוסר אונים שלנו אל מול הקטנטנים שלנו… ממריבות בינינו שהגיעו בעקבות מחסורי שינה מתמשכים… מחוסר אונים ועצבים שמחלחלים לשאר תחומים.

 

אז בבקשה לוותר על רגשי האשמה, זה לא מקדם לשום מקום,

אתם הרי כבר בתהליך שינוי ושיפור.

אין טעם להתעסק במה לא.

אלא מומלץ להתעסק במה כן.

 

איזה יופי שמתחילים לראות תוצאות טובות ושיפורים,

ההרדמה הפכה קצרה וקלה,

הלילות מקבלים צורה של לילות רצופי שינה,

השינה איכותית וטוענת בכוחות. איזה כיף.

 

בזה שווה להתעסק.

וזה מוביל אותי לדבר על מוטיבציה,

 

מה המוטיבציה שלכם לעשות את המאמץ הנדרש ואכן לחולל את השינוי הזה?

 

הרבה הורים חווים קשיים בתחום השינה עם הקטנטנים ומתלבטים מאוד אם אכן

להיעזר בשירותי יועצת שינה.

הם מנסים ומנסים כל מיני דרכים.

לחלקם זה עובד ולהרבה מאוד זה לא עובד.

ולמה?

 

כי הסיבה שאנו מתנהלים באופן מסוים (אותו אופן שמביא לתוצאות שכרגע קורות),

היא מורכבת ממי שאנחנו, מהאמונות שלנו, מהמחשבות שלנו, ממה שלמדנו,

מעוד הרבה מאפיינים שלנו.

 

לכן, קשה לפעמים להבין מה בהתנהלות שלנו, ההורים, מביאה להתנהגות של הקטנטנים.

 

וזה, יועצת שינה יכולה לראות ברור מאוד בד"כ, על שום ניסיונה עם הורים רבים.

הרבה פעמים זה לא הטכניקה של ההתנהלות אלא דווקא המודעות.

המודעות לאיך מתנהל הדיאלוג בין ההורה לתינוק/ילד בנושא השינה.

 

התפקיד של יועצת השינה, מעבר לנתינת הכלים הטכניים היישומיים לאיך ומה לעשות,

הוא בעיקר – העלאת המודעות לאיזה מסר עובר לתינוק/ילד ע"י התנהלות ההורה.

ממש כמו סוג של פרשנות.

 

ואז, כשההורה מסתכל מהזווית החדשה, הוא לפתע רואה את הדברים מנקודת מבטו של

התינוק/ילד ו…הופ…הדברים קורים.

 

זה כמו להחליף משקפיים.

 

 

אז בחזרה לענייני מוטיבציה…

 

לפני מספר ימים בשעת ערב מאוחרת, בבואי להוריד כביסה מהחבל,  הופיע לו נחש צפע בחצר שלי, התחבא בשיח 2 מטר מדלת הכניסה.

סיטואציה מלחיצה ביותר!

 

מה עושים?

למי פונים?

מותר לי לזוז?

אולי הוא יתחבא בחפצים ובעציצים שליד הבית?

שלא יטפס על עץ כאן…

 

הבת שלי הגישה לי מיד, דרך החלון (אני עומדת ליד השיח עם הנייד מצלמת את הנחש כי לא ברור לי אם אכן זה צפע. בעיקר לא זזה), כרטיס ביקור מגנטי מהמקרר של לוכד נחשים.

 

צלצלתי…

בתוך שניות, הרגשתי הקלה. הוא מיד הדריך מה ואיך לנהוג (ובעיקר, מה לא לעשות),

 

כעבור 20 דקות הגיע. במיומנות וקור רוח לכד אותו ו…אוףףףףףף… נרגענו.

שילמתי ובהוקרת תודה גדולה, נפרדנו לשלום.

 

 

ולמה אני מספרת את זה?

כי כשראיתי את הנחש חשתי בלבול מוחלט מה נכון לעשות?

 

אבל!… הסכנה הברורה החישה את הפעולה והגעת הפתרון בעקבותיה.

 

בד"כ, כשהמצב הופך מסוכן, מלחיץ, אקוטי, קיצוני וכו'… אנחנו פועלים מהר ובהחלטיות כי כך המציאות מכתיבה.

אבל, אלו מצבים שאין בהם ויכוח. אנחנו כאן ועכשיו נדרשים לעשייה.

 

 

 

ולעניין השינה…

 

האם המצב אצלכם כזה שדורש שינוי/שיפור?

האם יש קושי שתרצו לפתור?

האם כבר עכשיו תרצו לעשות את השינוי ולא לחכות למצב קשה יותר?

מה המוטיבציה שלכם כדי לעשות את השינוי? וממה היא נובעת? החלטה שקולה או הכרח….

 

לעיתים כדאי למצוא את המוטיבציה ממחשבה רגועה ונינוחה, מחוברת למה שקורה כרגע,

ולא דווקא כשהכל מחריף ומקשה מאוד מאוד.

 

 

 

אם אהבתם, מוזמנים לשתף.

 

מוזמנים לשיחה קצרה של 15 דקות, ללא עלות, כדי לבחון ולהבין מה אפשר לעשות

כדי לשפר את ענייני השינה גם אצלכם.

 

מוזמנים להצטרף לקבוצה העוסקת בענייני שינה.

 

 

בשמחה ואהבה, נטי

053-4206682