מילא כשהיית רק את. אבל עכשיו, כשאת אמא, מרבית הבחירות שאת עושה משפיעות גם על התינוקת שלך. נכון, יש החלטות שלקחת (ולא קיבלת…) בשנייה. כי היה לך כל כך ברור מה את רוצה ומה בראש שלך. אחרות, היו בוודאי יותר מורכבות. אולי לוו בהתלבטות ממושכת או קונפליקט בין דיעות ובין רצונות, אולי הרגשת צורך להתחשב במישהו נוסף או שחשת שחסר לך הידע או היכולת לחשוב רגע צלול ובשקט בתוך המולת האימהות החדשה שלך.

 

בטח פגשת את הדילמה הזאת לא פעם. בלידה? אולי עוד לפני כן, כשהיית בהריון? ואחכ? כשהגיעה התינוקת שלך, פתאום לנווט בתוך ים של בחירות ומי בכלל יכול לדעת מה נכון ואיך בוחרים נכון?! 

האחריות הגדולה הזו על חיים של מישהו אחר… אף פעם לא סיפרו לך שככה, שיכול להיות כבד כל כך ומסובך. 
אבל רגע. 
קחי אוויר.
יש כאן משהו מדהים שאת מפספסת. 
כי את, אמא, את זכית בדבר שאינו מובן מאליו – זכית לקחת חלק בחיים של מישהו אחר, ולהיות שותפה בהכתבת עתידו. זה מדהים, כשחושבים על זה. 
ההמולה תשקוט קצת, את תראי. והשקט יחזור. קצת אחר, אולי לפרקים קצרים יותר. אבל ככל שיעברו השבועות והחודשים תצליחי יותר ויותר לשמוע את עצמך. לנווט אל יבשה בטוחה. או אולי דווקא תמצאי יבשה חדשה?
אין לדעת.
משהו יקרה. 
יש לך את היכולת הזו, "בילד-אין" בתוכך, כאדם, כאם. 
נולדת עם מתנה. ולמרות שאת מרגישה שיש לה "מחיר" – זו מתנה שאינה נגמרת וגם בתוך מציאות חייך הנוכחית, עם כל המיגבלות החדשות שאולי את חווה, יש לך את היכולת והמחויבות להיות נוכחת בחייך, פעילה, יוזמת, בוחרת.