הורים יקרים, לרגל חג החירות, אני מקדישה את המילים הבאות לסוגיית העבדות והחירות שלנו ההורים.

כאמא לשלושה ילדים, אני יודעת מהי עבודה קשה בגידולם. זה מתחיל בלילות ללא שינה בשל גזים של תינוק, או ילד חולה או חלומות רעים. בקרים לחוצים שבהם התמודדנו עם סירוב של הקטנים לקום או לצחצח שיניים או ללבוש את מה שקבענו ערב קודם. ואז נחים קצת בעבודה וחוזרים להמשך עבודה של הקפצות לחוגים או אירוח חברים או גני שעשועים. התמודדות עם שעורי בית, עם מריבות בין האחים. ממשיכים בהכנת ארוחת ערב, ויכוחים על סדר המקלחות, ושוב התמודדות עם הצחצוח, סיפורים והשכבות. אני מדברת לא רק על העבודה הפיזית אלא גם הרגשית: על התמודדות יומיומית עם ילד מתוסכל, קנאה בין אחים, צורך בלתי נגמר של הילדים בתשומת לב: "אמא!", "אאאאמממאאא!" "אאאאאמממממאאאאא!". פעמים כה רבות אנו מרגישים תחושות של ייאוש וחוסר אונים מול ילדינו. ולא הזכרתי בכלל את עבודות הבית השוטפות שצריך לעשות על הדרך, כמו סידור הבלאגן, כלים, כביסות, קיפולים, נקיונות ועוד ועוד ועוד…

אכן עבודה קשה. ואיפה החירות? אז החירות שלי מופיעה ברגעים גנובים של קפה עם חברה טובה, סרט קולנוע, צפייה בתוכנית אהובה בטלוויזיה, ספר טוב לפני השינה, הליכה ברגל, דייט עם בן הזוג. ברגעים כאלה אני מרגישה חופשייה, מרגישה פתאום מיכל ולא רק אמא.

ולמה כל כך חשובים רגעי החופש הללו? למה כל כך חשוב להתאמץ ולחוות אותם? כי הרגעים הללו מטעינים אותנו באנרגיה, בכוחות, שיעזרו לנו בהתמודדות עם העבודה הקשה. משימת גידול הילדים שוחקת, מתישה, ושותה כל אנרגיה פנויה שנמצאת לנו בגוף ובנשמה, ואנחנו חייבים למצוא מקורות שימלאו אותנו באנרגיה, ממש כמו בטרייה שצריכה להיטען על מנת שתוכל לתת תפוקה. הרי כולנו יודעים איך מרגישים לפעמים בסוף היום, ללא טיפת כוח, או סבלנות, כשהדבר היחיד שאנחנו מסוגלים אליו זה במקרה הטוב לרבוץ על הספה מול הטלוויזיה ולבהות באיזו תוכנית עד שהעיניים נעצמות.

הורים יקרים! דאגו למלא אתכם באמצעות הדברים שעושים לכם טוב ונעים, שגורמים לכם סיפוק ונחת ושמחה. תחשבו על עצמיכם, תעשו בשבילכם. בסופו של דבר אתם תעשו טוב גם למשפחה שלכם.

לא סתם הוטבע המשפט "הורה טוב הוא הורה שטוב לו". כי כשאתם תרגישו מלאים, תרגישו טוב, יהיה לכם נעים – אז תוכלו לתת יותר לילדים שלכם, ובאיכות הרבה יותר טובה. לעומת זאת אם תרגישו חסרים, תרגישו רע, חוסר סיפוק, ותהיו ריקים מאנרגיות ומכוחות – הנתינה שלכם לילדים תיפגע. תהיה לכם פחות סבלנות, יהיה לכם פחות אורח רוח. והילדים ירגישו את זה. זה קורה לנו בסוף היום, כשהילד מבקש שוב כוס מים לפני השינה, ואנחנו מרוקנים ועייפים –  מגיעה ההתפרצות הלא פרופורציונלית. פתאום מגיעה התגובה הלא מידתית בצורת כעס גדול, גדול מידי.

תחשבו גם על הדוגמא שאתם נותנים לילדים, כאשר אתם חושבים על עצמכם ודואגים לרווחתכם האישית. אתם מעבירים לילדים מסר שגם אתם חשובים, גם לאמא ואבא מגיע ליהנות. זהו מסר חשוב שאנחנו רוצים שיופנם בבית. בחברה של היום, שבה הילדים נמצאים במרכז, אני מאמינה שחשוב להעצים גם את ההורים, גם ההורים יכולים להיכנס למרכז, יש מקום להתחשב גם בצרכי ההורים.

אני קוראת לכם ההורים לעשות רשימה של הדברים שממלאים אתכם, ולהכניס אותם לסדר היום. ואני מתכוונת לדברים הקטנים, כל אחד ומה שעושה לו נעים: אם זה אמבטיה ארוכה וריחנית, אם זה שיעור ספורט, משחק מחשב, ריקודים, קפיצה לים או כל דבר אחר. תתאמצו למצוא לכם את הפנאי לעשות אותם. כן כן, בתוך השגרה הלחוצה שתיארתי למעלה, ולמרות שלא נראה הגיוני שאפשר להכניס ללוח הזמנים אפילו לא גיהוק, תעשו את הבלתי אפשרי. תשנו סדרי עדיפויות. בינינו, הרי תמיד יתמלאו כלים בכיור, ותמיד יהיו בגדים לקפל. אז תעדיפו לעשות משהו בשביל עצמכם.

אני קוראת לכם הורים יקרים לצאת לחירות: לפגוש את הרצונות שלכם, החלומות שלכם, מה שעושה לכם נעים, נוח, טוב, מה שנותן לכם סיפוק, מה שמרגש אתכם, מה שממלא אתכם. להעיז. לעשות. בשבילכם, בשביל המשפחה שלכם.

שיהיה חג שמח ומהנה!

מיכל.

__________________________

מיכל שביב

הנחייה וייעוץ להורים, לזוגות ולמשפחות

052-3575475

www.lahorim.co.il