משפחות חד הוריות, דו הוריות, רב הוריות

= ״המשפחות החדשות״

משפחה היום היא גרעין שיכול להכיל בתוכו אינסוף אפשרויות מגוונות ומעניינות. בסופו של דבר, הילד, שגדל אל המשפחה שלו – בין אם היא חד מינית, חד הורית, דו או רב הורית, יחידנית או מולטי-נית – הוא זה שחווה, גדל, צומח, סופג, ויכול לספר ולהעיד מהי משפחה נורמטיבית עבורו. 

״…הגיעה עוד אישה "גם היא אמא של תהל" לחש שושו מלמטה. "קוראים לה אימא רונה. שתי האימהות שלה מאד אוהבות אחת את השנייה. הן גרות יחד ומגדלות אותה ביחד. אימא אחת משחקת, והשנייה בדיוק מבשלת. אימא אחת מעצבנת אז הולכים לשנייה…" גאוני  –  "המשפחות של שושו" (ענת ג'ורג'י )

מהן אימהות יחידניות?

בחירה בהורות ללא בן זוג או בת זוג, האפשרויות הם רבות: יכולה להיות מבנק זרע, מהיכרות, החלטה משותפת, מחוזים ועוד…

מי שחווה הורות יחידנית ודאי מכירה את השאלות שעולות מצד המשפחה! החברים, הסביבה: ״אז מדוע לא יצרתם לעצמכם זוגיות?? מה הן הסיבות שמביאות אותם לקבל את ההחלטה?״

עונות האימהות היחידניות: "כי עוד לא מצאתי את הנסיך" השנייה: "כי אני לא רוצה שיכפו עליי״…

ועוד אימא אומרת: "כי אני תמיד מעדיפה את העצמאות שלי." וישנן עוד דעות: "אני לא נגד מערכת יחסים זוגית, אבל אולי אני בררנית מדי."

אחד הדברים שאמרה אחת האימהות הוא: "אני מאמינה שצריך וחשוב לשים את הנושא הזה על השולחן. לאפשר גם למי שמתלבטת להבין שהיא לא היחידה. שמותר גם להשמיע את קולה שלהביא ילד לעולם זה לחשוב גם לטובתו, ולא רק לטובת עצמך." (מקרו)

עם אתם מסכימות עם האמירה הזאת, מה זה אומר לטובתו, איך לטובת הילד, למה…?

"כמו כל ההורים, הורים יחידנים עוזרים לילדיהם להיות חזקים, אופטימיים ומתלהבים בנוגע לחיים ולפתח תפיסות עצמיות חיוביות, יחסים טובים וכישורי היתמודדות חזקים". Ginsberg,G.B(2002) .

אז מה דרוש כדי להביא ילד "לבד"? וגם שחשוב לדעת:

בכל האפשרויות, ההחלטה להביא ילד לעולם במסגרת המשפחה החדשה, היא החלטה לא פשוטה… יחד עם זאת ישנם הרגלים ישנים יותר לחייו ולכן השינוי גדול יותר. קודם כל לדעת שלהחליט בגיל מבוגר לגדל ילד לבד, זה קשה,זהו צעד הדורש תמיכה משפחתית ומצב כלכלי יציב ובטוח כמו בכל בית, אבל כאן זה לבד.

החוקרים טענו כי: " אימהות יחידניות לא נאלצו להתפשר על העצמאות והחופש האישי שלהן.. הבחירה שלהן באימהות נעשתה ממקום מודע ובשל יותר."

משפחות חד הוריות:

או בשמה החדש "משפחה שבראשה הורה עצמאי"‏ היא משפחה שבה יש, בנוסף לילד אחד לפחות, הורה אחד או שני הורים המתגוררים בנפרד זה מזה. היא נוצרת בדיעבד עקב גירושים, פרדה, נטישה של אחד ההורים, ועוד…

יש משמעות פסיכולוגית לתהליך, ההתלבטות שקדמה לבחירה זו. נשים רבות דיווחו כי פנו לייעוץ מקצועי (ארוך או קצר) לפני או במהלך התהליך.

שאלה???? האם ילדים במשפחות חד הוריות אכן סובלים יותר מסימפטומים שונים או מצוקה פסיכולוגית? התשובה היא לא!! ילדים שגדלו במשפחות חד הוריות מכל הסוגים דיווחו, על לכידות משפחתית גבוהה וקשר רגשי הדוק ונמשך עם האם. לכידות זו היא בעלת משמעות כפולה, גם כמספקת משענת ותמיכה רגשית, אך גם כגורם אפשרי לקושי בהתפתחות ובנפרדות רגשית.

משפחות חד מיניות:

משפחות חד מיניות, שבהן ההורים הם בני אותו מין (הומוסקסואלים או לסביות); האתגרים העומדים בפני הורים במשפחות חד-מיניות הם מורכבים, אולי מורכבים כמעט כמו הקושי למצוא את המונח המתאים להשתמש בו כשאנו מתדיינים בנושא: "הורות חד-מינית", "הורים הומואים ולסביות", "הורוּת גאה", "הורוּת אחרת", "הורות אלטרנטיבית" – כל אלה שמות שונים שמנסים לעקוף קשיים חברתיים שונים ומשונים, כדי לתאר מבנה משפחתי. (בהתייחסות למאמרים רבים בתחום).

האם אבות גאים טובים יותר מאבות סטרייטים? מחקר ישראלי חדש חשף לאחרונה: שמוחם של הומוסקסואלים משתנה לאחר שהם הופכים לאבות, שגם גבר חד מיני יכול לפתח אינסטינקט אימהי,

"ההתנסות בהורות היא שהופכת הורה להורה, ולא הקשר הגנטי לילד". חשוב להסביר שהמוח שלנו הוא פלסטי, גמיש ומשתנה כתוצאה מאירועים סביבתיים וגירויים שונים.

האם ילדים של אמהות חד מיניות הם פחות מוצלחים? ואיך משפיע המבנה המשפחתי על סיכויי ההצלחה של הילדים בעתיד?

אמהות חד מיניות, מעורבות יותר בחיי ילדיהם; מכיוון שהן מודעות לכך שילדיהן עלולים לסבול מסטיגמות ומאפליה, הן דנות איתם בנושאים מורכבים כמו מיניות, שונות וסובלנות – בגיל צעיר יותר.

יחס זה עשוי לתת לילדים ביטחון רב יותר ולהעניק להם כישורים חברתיים טובים יותר. המאפיינים הם האמפתיות שמביאה אותם לתפקוד חברתי טוב יותר ויכולת תקשור טובה עם ילדים אחרים במגוון של גילאים.

שאלה נוספת היא איך תספרו לילד בבוא היום? האם החששות להתמודדות עם החשיפה בא ממקום של דאגה לפגיעה בילד?

בואו ניהיה הגיוני, שקר יפגע בהם יותר! חצי אמת תשאיר אותם ללא תשובות! וילד לא תשובות זה ילד שימלא את החללים עם דמיונו, והתסריט עלול להיות הרבה יותר גרוע.

אז מה עונים לילד בן שנתיים או שלוש ששואל "איפה אבא שלי/ או אימא?". איך מספרים לילד איזה מין משפחה אנחנו?

יש להכין את ההסבר מראש, לא להתנצל, להדגיש את מה שיש, לא מה שאין.

לתמוך בילד, לעודד אותו לשתף ברגשותיו, על מנת שישאל שאלות נוספות.

לעזור לילד לספר בעצמו את הסיפור שלו

ולסיכום, ציטוט:

משפחות חדשות –

"לספר את הסיפור משמעו לעורר את האנרגיות הנובעות מעומק הנפש האנושית, להחיות את הדימויים והסמלים, ולצאת מתוך חוויות בדידות ולהתחבר אל המקום שבו אנו חולקים גורל אנושי משותף" (אסטס, 1997).

קשה לקבוע אם הילד הנראה מציץ מאחורי הדלת על עטיפת הספר "המשפחות של שושו" (ענת ג'ורג'י ) פותח אותה מתוך ביתו ומזמין את הקוראים להיכנס או שההפך הוא הנכון, מפגשיו עם מי שחיים מאחורי הדלתות בקומות השונות מציגים בפניו הרכבים משפחתיים שונים, שאותם הוא יכול להשוות אל המצב המוכר לו מהבית, שבו הוא מתגורר עם אמו. ולנו את הסיפוק ואת הסקרנות הבסיסית, לגלות מי האנשים שמאחורי השלט: "פה גרים בכיף".

___________________

פניה זהר, מדריכת הורים ומשפחות, 054-2236623