במי תלוי ההתבגרות שלהם? – פניה זהר

טקסי גיל ההתבגרות בעולם, האם אכן הם בוגרים? נערים ונערות בבאלי שבאינדונזיה עוברים טקס התבגרות, שבמהלכו הכוהן משייף את שש השיניים הקדמיות שלהם. השיניים המשויפות מבדילות אותם, כך הם מאמינים, מהשדים בעלי השיניים החדות. ביום מותם ישמשו השיניים אמצעי זיהוי בשער הכניסה לעולם הרוחות: לשדים הכניסה אסורה. כאשר נער יהודי מגיע לגיל 13, נערך לו טקס בר-מצווה. בטקס דתי זה מצטרף הנער לקהילת המאמינים הבוגרים. אביו מברך ואומר: "ברוך שפטרני מעונשו של זה" ומתכוון לומר בכך, שעד עתה היה הוא, האב, אחראי למעשי בנו, ואילו מעתה הנער עצמו אחראי למעשיו שלו ולמילוי המצוות.

במהלך הטקס עולה הנער לתורה בפעם הראשונה, כלומר קורא בתורה לפני הקהל. הוא קורא את הקטע האחרון של פרשת השבוע – ה"מפטיר" – מתוך ספר תורה שהוצא מארון הקודש. לאחר מכן קורא הנער קטע מספרי הנביאים הקשור לפרשה. זוהי ה"הפטרה".

מכאן והלאה חלים על הנער חובות וזכויות של מבוגר: למשל, הוא חייב במצוות הנחת תפילין, והוא רשאי להשתתף ב"מניין" – תפילה בחבורה של 10 גברים לפחות. גם נערים רבים שאינם דתיים עוברים את הטקס, ובכך הם מצהירים על עצמם שהם חלק מהמורשת היהודית.

אבל, האם באמת הם מוכנים לקבל את האחריות והאם הם מבינים את המשמעות של ה"היפרדות מהוריהם"? אני נותנת בזה ספק, בניגוד לשבטים האחרים שאכן מקיימים את הטקסים וגם מתכוונים אליהם, כאן אצלנו אני לא בטוחה ולמה? משום שבעידן המודרני הילדים נעשים יותר ויותר תלותיים ופחות עצמאיים. האם אנחנו כהורים מצליחים באמת לתת לילדים שלנו את הערכים הנכונים בכדי שייקחו אחריות כבר מגיל צעיר? לא הייתי מהמרת שייקחו אחריות על החיים שלהם, אבל כן על ההתנהגות או על התוצאות של הבחירות שלהם בכל גיל…

תנסו לדמיין תינוק שמתחיל ללכת, כמה אנחנו מעודדים אותו על ידי תמיכה, עידוד אקטיבי, משחקים ואמצעים שיוכלו לעזור לו להתקדם. מה אני רוצה להגיד בזה? שזהו תהליך שאי אפשר למנוע אותו וטוב שכך. לנו תפקיד מאד חשוב בתהליך הזה והוא: לשמור שהוא לא יקבל מכה חזקה, אבל לא למנוע את הנפילתו, כי כך הוא ילמד לעשות זאת נכון בפעם הבא וכך זה בכל אורך החיים, לתת להם לבנות בעצמם בתהליך ההתפתחותי שבו הוא נמצא.

הורים רבים למתבגרים מתקשים להתבגר עם הנער/ה ונוטים להגן עליהם מפני מצוקות החיים. טבעי שלהורים צורך עז להשפיע על התנהגות הילד, ולפעמים קיים הצורך הזה להכתיב לו דרכי התנהגות וחשיבה, ולהחליט בשבילו במי ובמה לבחור. לכל זה יש מחיר גבוה שלא מאפשר לנער לפתח עצמאות ולקחת אחריות. תפקיד ההורים לתת הזדמנויות למתבגר לבטא את עמדותיו השונות, בויכוחים ודיונים משפחתיים בכדי שהוא ילמד לבנות את הדעות של עצמו.

חילוקי דעות ודעתנות הם לא דברים רעים, פשוט המתבגרים זקוקים שנשאל שאלות ושניתן להם מקום לפתח ולבנות את האני מאמין שלהם ואת הזהותם.  המתבגר נוטה להחליף את דעותיו על מנת לטעום נקודות מבט חדשות, וכך הוא בוחר, מחליט מה לאמץ.

אחד הדברים החשובים לזכור שגם כשהם אומרים דעות קיצוניות לא להיבהל או להתקיף, או ללגלג ,הם "כאילו" נפתחים לכל מיני אפשרויות של דעות וערכים כדי לבחור מה יהיה חלק מהישות שלהם. חשוב לשוחח ולקיים דיונים בכדי שיוכלו לדעת שישנם זוויות אחרות לנושאים רבים.  יחד עם הכל יש גם הקושי, לכן  מתבגר זקוק להורים לא פחות מילד קטן, על אף שמתמרד נגדם, נאבק בהם, הודף אותם מחוץ לחייו, הוא זקוק שהם יציבו גבולות, שיעזרו לו לתכנן את עתידו אפילו שזה לא נראה ככה. הוא זקוק למשענת, להבנה, שיאפשרו לו למצוא את עצמו, הוא צריך את החיבוק החם, את ההתלהבות מההישגים שלו, וגם שישתתפו בצערו. האמינו בו, סמכו עליו, שהוא מסוגל ללכת קדימה לקראת עצמאות ולקיחת אחריות, שיאפשרו לו לגדול ולצמוח ולהצליח במשימות החיים, אתם צריכים רק… להיות….לא יותר מזה.