"אמא יקרה שלי

בזמן האחרון אני מרגישה מוזר

כל מה שאת אומרת לי נשמע מיותר

את לא באמת מבינה, את מתקופה ישנה

וכשאת דורשת לדעת , את רק מרחיקה

אמא יקרה שלי הניחי לי, תני לי להתבגר ואל תתערבי

גם כך אני מרגישה שאני פוגעת בך

וזה לפעמים מציק לי כל כך

אבל את חייבת להבין, אני לא עושה בכוונה

הגוף שלי, המחשבות והגדילה, עושים אותי קצת לא נעימה…."

כמה הכינו אותך לגיל ההתבגרות? ועדיין, כשהוא מגיע, את לא תמיד יודעת מה לעשות.
כאם לבת מתבגרת, לפעמים החוויה היא אף יותר קשה, כי הנה התינוקת שלך מתחילה להפוך לאישה,
היא כבר לא מעריצה אותך, היא בעיקר מרחיקה… לפעמים משתמשת בטון מזלזל, לפעמים היא מסתגרת בחדר שעות וכשאת מנסה בעדינות לגשש, את מקבלת ״נביחות״. 

אז אולי בעצם חשוב להבין מה עובר על הקטנה/גדולה הזו, מדוע היא כך? איך זה משפיע עליך? ומה כדאי לעשות? 

שנתחיל?

גיל ההתבגרות מתחיל בדרך כלל בגיל 12-13 כאשר מתחילים שינויים ביולוגיים,פיזיים ורגשיים (בעידן של היום מתחיל אפילו לפני). בגיל הזה קורים כמה דברים למתבגרת שלך,
בשפה המקצועית אנחנו נוהגים לקרוא לזה – שלב התפתחותי בו עליה לעבור מספר משימות התפתחותיות.

תאורטיקן בשם פיטר בלוס הגדיר 3 משימות התפתחות בגיל ההתבגרות:

משימה התפתחותית ראשונה –קבלה של דימוי הגוף בעקבות שינויים פיזיולוגים כלומר, להצליח לקבל את מה שאני רואה במראה. רב הנערות, במיוחד בעידן המודרני, לא ממש מצליחות לעשות זאת. תנסו לזכור איך אתן הייתן כנערות, איך פתאום יצא חצק'ון או שמכנס ישב עליכן לא משהו… אולי הרגשתן לא מספיק מושכות או שהתפתחתן מוקדם והתביישתן?
 

כאשר יש למתבגרת קושי לקבל עצמה כפי שהיא (וכאמור זה קורה לא מעט), ניתן לראות בשלב הזה תופעות של פירסינג, צביעת שיער בצבע חריג, לבוש לא מותאם, איפור כבד, לפעמים דילוג על ארוחות, עצבנות יתר, עייפות, דכדוך וכו'.
 

משימה התפתחותית שנייה – השתייכות לקבוצת השווים וגיבוש זהות עצמית – בגיל ההתבגרות יש רגישות גדולה במיוחד ל"מה חושבים עלי בחברה". הדימוי העצמי מתפתח על הקרקע הזו ובשביל לשרוד את ג'ונגל ההתבגרות עלי למצוא ולאתר במה אני טובה, איך אני משתלבת, מה חושבים עלי החברים ואיך אני יכולה להיות מקובלת?

משימה התפתחותית שלישית – היפרדות מההורים – שחרור התלות ממך שאינו רק בהיבט הפיזי אלא גם בהיבט הפסיכולוגי,  זהו תהליך "גמילה" הדרגתי שנמשך מתחילת גיל ההתבגרות ועד סופו.

הילדה תתחיל להשתמש באמירות על מנת להפחית את הערך שלך – ביקורת גדולה, לעיתים מוגזמת: "כל מה שאימא עושה כבר לא מספיק טוב". חשוב לזכור שהפחתה זו נעשית באופן מאוד מוגזם וזה טבעי! חלק מהמשימה ההתפתחותית.

דוגמאות להתרחקות כזו: לעיתים תסתגר בחדר, לעיתים תדבר בשקט בטלפון בכדי שלא ידעו אם מי היא מדברת, כאשר תכעס על משהו תטרוק את דלת חדרה וכו'.
חשוב לא להיבהל מזה וגם לא להיפגע, לתת לה תחושת אוטונומיה עם הכוונה שבמידה ותרצה, תוכל לבוא ולהתייעץ.

קחי כדוגמא הפוכה – אמא ובת המגדירות את עצמן כ"חברות הכי טובות", זוהי תופעה שכיחה אך אם מסתכלים על פי התיאוריה, מקרה כזה אינו מאפשר לבת המתבגרת את שלב ההפרדות.
האם צריכה להבין שהבת זקוקה להתרחקות, כדי לבנות זהות ועצמאות משלה. הנערה זקוקה לזמן על מנת לעבד את רגשותיה ולכן, כבדי את פרטיותה.

איך עושים את האיזון הזה בין גבולות למרחב? משימה לא פשוטה בכלל! זהו דיאלוג שכל אמא צריכה לעשות עם עצמה בהתאם למתבגרת שיש לה בבית.
לדוגמא: מתבגרת המסתגרת הרבה בחדרה, ניתן לדפוק בעדינות, להתעניין במוזיקה שהיא שומעת, לבקש רשות להתיישב, לשמוע איך עבר עליה היום וכדומה. המתבגרת צריכה להרגיש איזושהי פתיחות של אמה, להקשיב וללמוד, להכיר אותה מחדש, כבוגרת.

אז מה קורה כאן בעצם? המתבגרת משמרת מצד אחד התנהגות ילדותית ומצד שני נאבקת לעצמאות?

אכן כן! , זיכרי שעבורה זוהי חוויה מאוד קשה – לעיתים היא תחוש שהיא לא יודעת בדיוק מה היא רוצה או איך היא מרגישה, החוויות מאוד מועצמות ויש בושה גדולה לבקש עזרה, כי הרי אני כבר גדולה, לא?!

לשם כך במיוחד, הכנתי לך כמה טיפים אחרונים להתמודד עם הבלבול. אז אם מצאת עצמך בין השורות, הגיע הזמן לפעול:

• מצאי זמן בו המתבגרת במצב רוח טוב, בהקשבה, "במוד" של שיתוף פעולה והציעי זמן איכות משותף – בית קפה, סרט, פעילות אתגרית וכו'.
• בזמן האיכות המשותף, דברי על נושאים כלליים, והמנעי מהקניית התחושה שהיא בחקירה.
• הקשיבי – תני לה מודל נכון של תקשורת, הקשיבי מבלי לתת פרשנות. חשוב לא לקטוע באמצע הסיפור, תני תחושה של פתיחות ויכולת להכיל את מה שהיא אומרת. לא להיבהל!
• שתפי כאמא "איך עבר עלי היום…" כאשר היא תרגיש בנוח, נושאים שמטרידים אותה, יצאו באופן טבעי (זהו סעיף שמתאים בכל הגילאים).

• הפתיעי את המתבגרת שלך והציגי לה מודל הורי שאינו חסר אונים אל מול המרדנות או הכעס שלה.
• נסי להישאר "קולית" אל מול התנהגויות מרגיזות שלה, אל תתרגשי, השתדלי לא לקחת ללב, זכרי שזה לא אישי.
• במידה ואת מרגישה שכבר "איבדת" את המתבגרת שלך זוהי לא בושה לבקש הכוונה – ייעוץ מקצועי ואוזן קשבת של אנשי מקצוע יכולים לחולל פלאים.
• אל תתייאשי! אף פעם לא מאוחר מדי לתקן שיח בין אמא למתבגרת.

והכי הכי חשוב לזכור, תמיד! שגם אני, ואת…

כולנו, היינו שם!!!

מצרפת לך באהבה, הזמנה לחוויה משותפת של אם ובת שתעזור לכן להנות יחד, ללמוד יחד ולהתחבר מחדש…

_________________

נעמה משלי, הורות בדרך שלך.